ת"א 54129-02-19

תקציר

רשות מינהל מקרקעי ישראל תבעה קבלן נתבע, ביקש לפנותם מחלקת קרקע בבעלות מנהל מקרקעי ישראל באשקלון ודרשה דמי שימוש. הנתבעים טענו כי הם משתמשים בקרקע מזה כ-25 שנה בהסכמת הבעלים הקודמים, עיריית אשקלון ושותפות המרינה באשקלון, וכי גם הבעלים הנוכחי, רמ"י, נתן להם רשות, במפורש או מכללא, להשתמש בקרקע ללא תשלום אגרות. ברשות מקרקעי ישראל הכחישו זאת וטענו כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה להרשאה וכי הם, כבעלים הנוכחיים, זכאים לדמי שימוש. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי הנתבעת אכן הראתה הסכמה מהבעלים הקודמים, וכי גם רמ"י, באמצעות נציגיה המוסמכים, נתנה את הסכמתם, או לפחות אפשרה במשתמע את השימוש של הנתבעת במקרקעין מבלי למחות במשך שנים רבות. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הייתה צריכה לשלם דמי שימוש כלשהם בגין תקופת ההרשאה. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי רמ"י רשאית לדרוש דמי שימוש ממועד הגשת התביעה. מאחר שהתביעה הייתה בגין שכר טרחת עבר, והדרישה לשכר טרחה עתידי לא הייתה חלק מהתביעה הנוכחית, דחה בית המשפט את התביעה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.