ע"א 496/93

תקציר

פסק הדין מתייחס למיסוי רווחי הון שהפיק המשיב ממכירת רישיון להפעלת מונית. המשיב קיבל את הרישיון מהרשויות מבלי לשלם דבר בתמורה. הסוגיה העומדת על הפרק היא קביעת "המחיר המקורי" של הרישיון, המשפיעה על גובה רווח ההון החייב במס בעקבות מכירת הרישיון ב-30,000 ₪. בית המשפט המחוזי קבע כי מחירו המקורי של הרישיון לצורכי מס הוא שווי השוק של הרישיון בעת נתינתו. על פסק דין זה ערער פקיד השומה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי מתן רישיון אינו שקול למתנה, ולכן יש לקבוע את המחיר המקורי לפי הפסקה השישית בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה. מאחר שהמשיבה לא רכשה את הרישיון, המחיר המקורי נקבע על אפס, וכל סכום המכירה חייב במס כרווח הון. הנמקתו של בית המשפט מבוססת על פרשנות דיני המס בהרמוניה עם חוקים כלליים, ומכאן שיש להבין את המונח "מתנה" על פי חוק המתנה. מתן רישיון, שהוא פעולה מנהלית חד צדדית, אינו מהווה מתנה שכן הוא נעדר את היסודות המהותיים של מתנה לפי חוק המתנה, דהיינו, אין מדובר בעסקה דו-צדדית ולרשות אין אוטונומיה של רצון חופשי במתן רישיונות. יתר על כן, רישיון אינו העברה של זכות קיימת מהרשות לבעל הרישיון, אלא זכות שנוצרה במיוחד עבור בעל הרישיון. לפיכך, קבע בית המשפט, מתן רישיון מונית אינו מתנה, והפיסקה המתאימה לקביעת המחיר המקורי היא הפסקה השישית של סעיף 88, שתוצאתה מחיר אפס.