ע"פ 21693-12-10

תקציר

המערער, קבלן עבודות בנייה ורשום כ"עוסק מורשה" לצורכי מע"מ, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בשני אישומים הקשורים לעבירות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה. האישום הראשון נגע להחזקת פנקסי חשבונות כוזבים על ידי המערער והגשת דיווחים כוזבים לרשויות מע"מ, תוך ניכוי מס תשומות ללא תיעוד מתאים על פני 37 מקרים בסך כולל של 560,889 ₪, במטרה להתחמק מתשלומי מס. האישום השני נגע להגשת דוחות כוזבים לפקיד השומה על ידי המערער, דיווח על הוצאות פיקטיביות בסך 406,159 ₪ וניהול פנקסי חשבונות כוזבים לצורך התחמקות מתשלום מס הכנסה. בית משפט קמא הרשיע את המערער בריבוי עבירות וגזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 20 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי, והרשיע אותו בקנס בסך 100,000 ₪, שישולם בתשלומים או שנתיים מאסר במקום תשלום. המערער ערער על גזר הדין וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שסטה מההלכה המקובלת, כי הביע חרטה ושילם את כל הכספים המגיעים לו, וכי העונש מופרז בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. הוא גם טען להגנה מפני צדק, וטען כי אי העמדתו לדין של שותפו לכאורה ודחיית בקשתו לכופר מהווים אפליה נגדו. המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את הערעור, תוך שימת דגש על התחכום ומשך הפעולות של המערער, ועל הצורך בהרתעה בעבירות כלכליות. המשיב גם חלק על טענת המערערת כי המחדל הוסר במלואו וטען כי המערערת לא עמדה בקריטריונים לכופר. בית המשפט מצא כי בניגוד לטענות המערערת, המחדל לא הוסר במלואו וכי המצג הנגדי אינו נכון. בית המשפט הדגיש את חומרתן של עבירות כלכליות ואת הצורך בהרתעה, וקבע כי בית משפט קמא ערך את האיזון הראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים בבואו לגזור את דינו של המערער. בעוד שעונש המאסר בפועל נמצא מתאים, תיקן בית המשפט את העונש והפחית את הקנס ל-60,000 ₪, שישולמו ב-30 תשלומים, לאור תקופת המאסר הארוכה ומעמדו של המערער כמפרנס היחיד של משפחתו. יתר חלקי העונש נותרו ללא שינוי, והערעור נדחה למעט הקנס המופחת.