בג"צ 8902/05

תקציר

העתירה, שהוגשה בשנת 2005, ביקשה לחייב את ממשלת ישראל להשיב פיצויים מעיראק בגין רכושם של יהודים שנלקח על ידי ממשלת עיראק. העותרים, המייצגים יהודים ממוצא עיראקי, פנו לממשלת עיראק ולממשלות אחרות והדגישו את הצורך בצדק ובפיצוי על רכושם האבוד. הממשלה הגיבה בעדכונים על פעולותיה בנושא, תוך הדגשת אופייה הפוליטי של הבעיה וההתקדמות בטיפול בה. הם הדגישו את ההבחנה בין הסכם השילומים עם גרמניה לבין ההקשר המשפטי והפוליטי המורכב של הפליטים היהודים מארצות ערב. בית המשפט הכיר בסבל ובעוול ההיסטורי שחוו פליטים אלה, אך הכיר באופי הפוליטי בעיקרו של הנושא והגביל את היקף התערבותו. לאחר שנים של פעילות ממשלתית והקמתה לאחרונה של מועצה לאומית להשבת רכוש, לצד חוק המגן על זכויותיהם של פליטים יהודים מארצות ערב, הגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה. תוך הבנת תסכולם של העותרים, הדגיש בית המשפט כי הנושא נמצא כעת בידי הממשלה ודחה את העתירה מבלי להורות על הוצאות, תוך שהוא מותיר אפשרות לביקורת שיפוטית עתידית. השופטת פרוקצ'יה והשופט מלצר הסכימו עם ההחלטה, הדגישו את מיצוי העתירה אך הציעו עיון נוסף בכמה הערות אגב.