ת"צ 12963-12-11

תקציר

התובעים ביקשו להרחיב את סוג התובעים בתביעה ייצוגית נגד חברת ביטוח. בתביעה המקורית נטען כי חברת הביטוח חידשה אוטומטית את פוליסות הביטוח ללא הסכמתם המפורשת של הלקוחות, בניגוד לחוק. התביעה הייצוגית הראשונה אושרה בשנת 2016 כך שתכלול לקוחות שהפוליסות שלהם חודשו עד למועד הגשת התביעה, קרי דצמבר 2011. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2020. כעת, מבקשים התובעים להרחיב את הסיווג כך שיכלול לקוחות עד למועד שבו שינתה חברת הביטוח את הפוליסה שלה בשנת 2015 או לחילופין עד למועד החלטת האישור בשנת 2016. חברת הביטוח מתנגדת להרחבה זו בטענה כי מדובר בניסיון לתקן רטרואקטיבית את התביעה, וכי עילות התביעה של הלקוחות בשנים 2012-2015 כבר פקעו תחת תקופת ההתיישנות. השופט מצדד בחברת הביטוח ומציין כי התובעים לא ביקשו כל סעד עתידי בבקשתם הראשונית, וההרחבה אינה נדרשת כדי שהתביעה תצליח. יתר על כן, השופט קובע כי תביעתם של חברי הקבוצה שלא נכללו בהחלטות הקודמות התיישנה, וההודאות האחרונות של חברת הביטוח אינן מהוות הודאה חדשה לצורך חידוש תקופת ההתיישנות. לפיכך, הבקשה להרחבת הקבוצה נדחית, והתובעים נדרשים לכסות את הוצאות חברת הביטוח בסך 5000 ₪.