בש"פ 3524/18

תקציר

בפסק דין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את הערעור, בקובעו כי "הנחיות ההשוואה" הנדונות אינן מהוות "חומר חקירה" לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט הדגיש פרשנות מרחיבה למונח "חומר חקירה", המכסה את כל הראיות שעשויות להיות רלוונטיות לכתב אישום, אך מצא כי ההנחיות במקרה זה אינן עונות על קריטריון זה, שכן מדובר בהליכים פורנזיים פנימיים שאינם רלוונטיים לאישום הספציפי נגד המשיב. בית המשפט התייחס למקרים קודמים, כגון פרשת אהרון, התומכים בפרשנות זו, וקבע כי ההנחיות הפנימיות של מעבדות הזיהוי הפלילי מוחרגות בדרך כלל מלהיחשב כחומרי חקירה המחייבים גילוי להגנה. צוין כי זכותו של הנאשם לעיין בחומרי חקירה חיונית להליך הוגן, אך מאוזנת מול אינטרסים אחרים כמו ביטחון המדינה והגנה על עדים. בית המשפט הכיר בכך שבפני המשיב עומדות דרכים משפטיות חלופיות לבקש גישה באמצעות סעיף 108 לחוק התקשי"ר או חוק חופש המידע במידת הצורך. בסופו של דבר, בית המשפט אישר כי אין חובה על המדינה לחשוף את ההנחיות, תוך מתן עדיפות להגנה על אינטרסים ציבוריים אחרים, ופסק הדין אישר את התקדים המשפטי הקיים מבלי שמצא לנכון להעריך מחדש את ההלכה הקיימת למרות הצעות לפסיקה מתפתחת בנוגע לראיות פורנזיות.