ב"ל 50277-05-25

תקציר

## ניתוח משפטי – פסק דין ב"ל 50277-05-25 **בית הדין האזורי לעבודה חיפה** **תאריך:** 15 בינואר 2026 **הנושא:** ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לקביעת אחוזי נכות בגין טנטון כתוצאה מתאונת עבודה. **1. רקע עובדתי:** המערער, לאוניד סמבורסקי, עבר תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על ידי פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי. בין היתר, הוכרה אצלו פגימה מסוג "טנטון" (רעש באוזניים). הוועדה הרפואית הראשונה קבעה 0% נכות לפי סעיף 72(4)(ד)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תגמולים ומענק, התשי"ד-1954, המתייחס לליקוי שמיעה באוזן פנימית ללא רעש. המערער הגיש ערר על החלטה זו. לאחר מספר גלגולים, הוסכם על החזרת העניין לוועדת עררים בהרכב אחר. ועדת העררים שדנה בעניין קבעה, כי המערער אינו סובל מטנטון תמידי, ועל כן אינו עומד בתנאי סעיף 72(4)(ד)(II) הדורש "רעש תמידי". הועדה בחרה להסתמך על תקנה 14(א) וקבעה 0% נכות, תוך נימוק שהיא מתייחסת לפריט ליקוי 72(4)(ד)(I) (ללא רעש), בטענה שדרגת נכות שלא פורטה תיקבע לפי אחוז קבוע לפגימה דומה. **2. טענות הצדדים:** * **טענת המערער:** * הכרה של פקיד התביעות ב"טנטון" מהווה הכרה בקיום נכות, שכן "טנטון" משמעו "רעש באוזניים". * הוועדה הרפואית אינה רשאית לקבוע 0% נכות, שכן הדבר מבטל למעשה את הכרתו של פקיד התביעות. * גם אם הטנטון אינו תמידי, הועדה הייתה מחויבת לקבוע אחוז נכות בגין טנטון סירוגי, בהתאם לסעיפים 72(4)(ד)(I) או (II) או למצוא פריט ליקוי מותאם בשיעור של 5% לפחות. * הפנייה לפסק דין של בית הדין הארצי (בר"ע 24998-11-14) מחזקת את טענתו בדבר חובת הוועדה לקבוע נכות במקרים של טנטון. * **טענות המשיב (המוסד לביטוח לאומי):** * יש להבחין בין הכרה של פקיד התביעות בטנטון כפגיעה שנגרמה בתאונת עבודה (לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי) לבין הכרה של פקיד תביעות בטנטון לפי סעיף 84א לחוק. * במקרה של הכרה לפי סעיף 79, מדובר בהכרה בלבד, וקביעת הנכות והקשר הסיבתי נותרים בסמכות הוועדות הרפואיות. * במקרה של הכרה לפי סעיף 84א, מדובר בהחלטה הכוללת גם קביעה רפואית כי המבוטח עומד בקריטריונים הרפואיים המפורטים בסעיף זה. * הפסיקה שהוצגה על ידי המערער אינה רלוונטית, שכן היא עוסקת בהכרה לפי סעיף 84א. **3. הכרעת בית הדין:** בית הדין האזורי לעבודה חיפה, מפי כבוד השופט בועז גולדברג, החליט להשיב את העניין לוועדה הרפואית לעררים, אך לא בשל הטיעון העקרוני של המערער. **4. ניתוח משפטי – עקרונות והחידושים:** * **הבחנה בין הכרה בתאונת עבודה לקביעת נכות:** בית הדין מדגיש את ההבחנה החשובה בין הכרתו של פקיד התביעות בתאונת עבודה (שקובעת כי האירוע אכן מהווה תאונת עבודה) לבין קביעת שיעור הנכות, המהווה סמכות בלעדית של הוועדות הרפואיות. קביעת פקיד התביעות כי אירע "טנטון" במסגרת תאונת העבודה אינה מחייבת את הוועדה הרפואית לקבוע אחוזי נכות. **זהו עיקרון משפטי מושרש בדיני הביטוח הלאומי.** * **פרשנות סעיף 79 לעומת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי:** בית הדין מאמץ את עמדת המשיב בדבר ההבחנה בין הכרה לפי סעיף 79 (הכרה באירוע כתאונת עבודה, ללא קביעה רפואית מקדימה של נכות) לבין הכרה לפי סעיף 84א (קביעה רפואית מובהקת המצביעה על עמידה בתנאים מסוימים). פסק הדין ממחיש כי **הפסיקה המתייחסת לסעיף 84א אינה תמיד רלוונטית** למקרים של הכרה לפי סעיף 79, שם סמכות הוועדה הרפואית רחבה יותר. * **החובה לנמק החלטות רפואיות:** החידוש המרכזי בפסק דין זה הוא ההדגשה על **חובת הוועדה הרפואית לפרט ולנמק את הלך מחשבתה באופן בהיר ומלא**. בית הדין מצא כי החלטת הוועדה בענייננו לוקה בחסר נימוקי, ומשכך לא ניתן להבין את הבסיס להחלטתה. * **אי-בהירות לגבי אמונה בקיום טנטון:** הוועדה השתמשה בביטויים כגון "חריג", "אינה עולה בקנה אחד", "אינו סביר", המעידים על ספקנות באשר לטענות המערער על טנטון. עם זאת, בהמשך ציינה כי "לכל היותר ניתן להעריך שייתכן ומדובר בטנטון שאינו קבוע". אי-בהירות זו מקשה על הבנת עמדת הוועדה. * **התייחסות לתקנה 14(א) לעומת תקנה 14(ב):** בית הדין מצביע על כך שהוועדה בחרה בפריט ליקוי 72(4)(ד)(I) ("ללא רעש") תוך הסתמכות על תקנה 14(א), שכן לא נמצא פריט ליקוי מתאים. אולם, הועדה לא נימקה מדוע מצבו של המערער דומה לפריט הליקוי שנבחר. כמו כן, בית הדין מציין כי גם אם נקבע שהטנטון אינו תמידי, הועדה הייתה צריכה לשקול שימוש בתקנה 14(ב) (קביעת אחוז נכות לפי שיקול דעת) אשר מאפשרת גמישות רבה יותר בקביעת נכות במקרים בהם לא נמצאה התאמה מדויקת בפרטי הליקוי. **השאלה האם וכיצד נשקלה תקנה 14(ב) היא נקודה קריטית בפסק הדין.** * **חוסר נימוק לגבי קביעת 0% נכות:** בית הדין מצא כי הוועדה לא נימקה כנדרש מדוע נקבעה דרגת נכות של 0%. אם סברה הוועדה כי המערער אינו סובל מטנטון כלל, היה עליה לציין זאת במפורש. אם סברה שהוא סובל מרעש "לא תמידי", היה עליה לשקול להתחשב באפשרות לקבוע שיעור נכות מותאם לפי תקנה 14(ב). * **השפעת פסק הדין:** פסק דין זה אינו מכריע בסופו של דבר בשאלת קביעת הנכות, אלא **מפנה את הדיון לוועדה הרפואית להבהרות ונימוקים נוספים**. בכך, בית הדין מחזק את זכותו של הנפגע להליך הוגן, הכולל קבלת החלטות מנומקות באופן ברור ומוסבר. הדבר מהווה אמת מידה חשובה לאופן בו צריכות הוועדות הרפואיות לנהוג. **5. סוף דבר:** בית הדין האזורי לעבודה הורה לוועדה הרפואית לעררים לדון מחדש בעניין, תוך התייחסות מנומקת לשאלת האפשרות לקבוע אחוז נכות מותאם לפי תקנה 14(ב), והסבר ברור מדוע נבחרה ההחלטה הסופית. הדבר מדגיש את החשיבות של תהליך שיקול דעת שקוף ומנומק מצד הוועדות הרפואיות.