סע"ש 21961-07-21

תקציר

בית הדין קבע כי אסם לא הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בכך שלא החילה את הוראות מזכר ההבנות על עובד לשעבר, מר פיקרס, שהלך לעולמו. מזכר ההבנות היה תוצאה של שינויים ארגוניים באסם שמטרתם לצמצם את מספר מנהלי המכירות האזוריים. פיקרס לקה בשבץ מוחי והיה בחופשה רפואית בעת החתימה על מזכר ההבנות, ובסופו של דבר פוטר לאחר שלא התאושש. בית המשפט קבע כי החלטתה של אסם שלא לכלול את מר פיקרס במזכר ההבנות הייתה סבירה, שכן ההסכם חל רק על עובדים פעילים, ונסיבותיו של מר פיקרס היו שונות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התנהגותה של אסם כלפי מר פיקרס לא עלתה כדי אפליה על רקע מצבו הבריאותי. החלטתה של אסם שלא לכלול אותו במזכר ההבנות הייתה מוצדקת, שכן מילוי התפקיד דרש עובד המסוגל לבצע את התפקיד, דבר שפיקרס לא יכול היה לעשות. עוד ציין בית המשפט כי אסם גילתה דאגה למר פיקרס ולמשפחתו, חרגה מחובותיה החוקיות בכך שאפשרה לו לנצל יותר ימי מחלה מהנדרש בחוק, סיפקה למשפחתו רכב חברה ושילמה לו דמי הבראה ומשכורת 13, גם במהלך היעדרותו מהעבודה. בית המשפט דחה את התביעה לסעד הצהרתי, וקבע כי התובע מבקש סעד כספי, ומייתר את הצורך בדיון בסעד הצהרתי. בנוסף, בית הדין קבע כי אסם לא נדרשה להשלים את פיצויי הפיטורים של פיקרס, שכן הוא פרש לקצבת נכות ובהסכם הקיבוצי בנוגע לפנסיה מקיפה בענף נקבע כי הפרשות החברה באו במקום פיצויי פיטורים. גם תביעת התובע בגין עוגמת נפש נדחתה, כאשר בית המשפט ציין כי מקרה זה אינו נופל לקטגוריה של מקרים "קיצוניים וחריגים" המצדיקים פיצוי כזה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתנה לו הזכות לערער על ההחלטה.