דב"ע נב/22 - 01

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המוסד) ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בעניין סבירות תקנות הביטוח הלאומי למינוי ועדות רפואיות וועדות ערר רפואיות (הוועדות). המערערת טענה כי התקנות אינן סבירות משום שהן מאפשרות למוסד, שהוא אחד הצדדים בפני הוועדות, לכנס אותן ולקבוע את הרכבן, ובכך לפגוע בעקרונות הצדק הטבעי. דעת הרוב של בית הדין קבעה כי התקנות סבירות משום שהוועדות מונו על ידי שר העבודה והרווחה, וניתן לערער על החלטותיהן. יתר על כן, סמכותו של מזכיר המוסד לזמן את הוועדות הייתה מנהלית וחזקה על המזכיר לפעול כדין. האפשרות שהחלטות המוסד לגבי הרכב הוועדות יהיו מוטות גברה על הזכות לערער על החלטות הוועדות. לפיכך, הערעור נדחה. עם זאת, דעת המיעוט סברה כי התקנות מובנות באופן בלתי סביר משום שהן מאפשרות למוסד לבחור את הרכב הוועדות, ובכך יוצרות מערכת יחסים א-סימטרית בין הנכה לבין המוסד, שהיה צד למחלוקת. דעת המיעוט טענה כי הדבר פוגע במראית פני הצדק ומהווה פגם חוקתי יסודי. למרות ששופטי המיעוט הסכימו עם דחיית הערעור, הם סברו כי יש לתקן את התקנות כדי לעמוד בעקרונות הצדק הטבעי.