ע"פ 10596/03

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע תחילה את גרגורי שירוב ברצח, וגזר עליו מאסר עולם על סמך עדויות של כמה עדים, בהם ילנה, אלמירה וגושה, שתיארו אותו כדוקר. עם זאת, עדים אלה מסרו הצהרות סותרות לאורך כל החקירה, ומקרים של לחץ מצד החוקרים הובילו לפסילות מרובות ולשינויים בעדויותיהם. ספקות נוספים הועלו בשל הימנעותה של המשטרה מחקירת חשוד נוסף, פואד, שהוזכר כרוצח פוטנציאלי ונמלט מהארץ זמן קצר לאחר האירוע. יתר על כן, ראיות חדשות שהוצגו במהלך הערעור, כגון עברה הפלילי של ילנה ועדויות של עדים נוספים, הוסיפו מורכבות לתיק. הערעור חשף פגמים משמעותיים בהליך החקירה, המטילים ספק במהימנות הראיות ששימשו להרשעתו של שירוב. בית המשפט ציין כי בעוד שבית המשפט המחוזי בחן בהרחבה את חומר הראיות, פסק הדין בערעור הדגיש כי לא ניתן לקיים את ההרשעה בשל ספק סביר. בסופו של דבר, הערעור התקבל ושירוב זוכה, תוך שהוא משקף את העיקרון לפיו הרשעה דורשת הוכחה מעבר לספק סביר, דבר שלא התקיים נוכח חוסר העקביות והשמטות החקירה.