ת"א 2473/02

תקציר

מדובר בתביעת רשלנות רפואית שאירעה בשנת 2001 בישראל. התובעים, אלמנתו וילדיו של המנוח, מר גדעון לב ארי, טענו כי הנתבעים, שני רופאי שיניים ובית החולים בו טופל מר לב ארי, פעלו ברשלנות רפואית שהביאה למותו. באופן ספציפי, התובעים טענו כי רופאי השיניים התרשלו בעקירת שן הבינה של מר לב ארי ולא טיפלו כראוי בדלקת שלאחר מכן. בנוסף, הם טענו כי בית החולים הפגין רשלנות רפואית במהלך אשפוזו והתרשל באבחון וטיפול באירוע לבבי שגרם בסופו של דבר למותו. מנגד, טענו הנתבעים כי מעשיהם היו סבירים וכי מותו של מר לב ארי היה בלתי צפוי ובלתי נמנע. לטענתם, טיפולי השאיבה ולאחר המיצוי התנהלו כראוי ואין אפשרות לחזות את הזיהום הנדיר שפיתח מר לב ארי. באשר לחבות בית החולים, טענו הנתבעים כי הצוות הרפואי פעל כראוי בהתחשב במצבו של מר לב ארי וכי האירוע הלבבי אינו ניתן לאבחון. השופט בחן ביסודיות את הראיות, כולל רשומות רפואיות, עדויות מומחים ועדויות עדים. הם הגיעו למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את רשלנות הנתבעים. השופט קיבל את גרסת רופאי השיניים לאירועים וקבע כי העקירה והטיפולים שבאו בעקבותיה היו מוצדקים ונוהלו בסבירות. בנוסף, השופט מצא כי בית החולים העניק טיפול הולם וכי האירוע הלבבי היה קשה לאבחון, במיוחד בהתחשב בסיבוכים הרפואיים האחרים של מר לב ארי. לפיכך, דחתה השופטת את טענות התובעים כנגד כל הנתבעים, בקובעה כי מותו של מר לב ארי, אף שהוא טרגי, לא נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית. התובעים חויבו לשלם את שכר טרחת הנתבעים והוצאותיהם.