ת"פ 1154/09

תקציר

השופט במקרה זה שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו ומצא כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. החלטה זו התבססה על ראיות ישירות ונסיבתיות כאחד. השופט מצא את עדויותיהם של המתלונן והשוטר אמינות, וכן לקח בחשבון את השקרים שסיפר הנאשם במהלך עדותו. השופטת הדגישה כי שקרים אלה נוגעים לעניינים מהותיים ואינם מתיישבים זה עם זה, דבר המטיל ספק בחפותו של הנאשם. כך למשל, טענת הנאשם כי תדלק את רכבו בסולר מוקדם יותר באותו יום אינה אמינה, שכן היא סותרת חלקים אחרים בעדותו והוא לא יכול היה להביא כל ראיה שתתמוך בה. השופט גם מצא כי אין זה סביר שריח הסולר על ידיו של הנאשם ובמכוניתו יכול היה לנבוע מדלי המים של עסק הפרחים שלו, כפי שטען. יתר על כן, הסברו של הנאשם לנוכחותו בסמוך לזירת הפשע – כי עצר לעשות את צרכיו – לא היה משכנע, מה גם שקודם לכן סיפר למשטרה סיפור אחר. השופט הגיע למסקנה כי הסינרגיה של מכלול הראיות שהוצגו יצרה מכלול משכנע, המוביל למסקנה כי הנאשם ביצע את עבירת הגניבה. בכך הורשע הנאשם בגניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ההחלטה ניתנה בנוכחות שני הצדדים ב-6 ביוני 2010.