רע"א 18612-07-21

תקציר

במקרה זה, ביקשו המבקשים לערער על פסק דין בתביעת לשון הרע נגדם, בבקשה לבטל את פסק הדין בשל חובת צדק. המבקש הגיש בעבר מספר בקשות לביטול פסק הדין, אשר נדחו. המבקשים טענו כי לא קיבלו את כתב התביעה, תנאי הכרחי לפסק דין שלא בפניו. עם זאת, במהלך הדיון הודה המבקש כי כתב התביעה נמסר להם אך הם זרקו אותו לפח, מתוך אמונה שהוא קשור למקרה אחר. בית המשפט לא מצא עילה לבטל את פסק הדין מטעמי צדק, נוכח הודאתו של המבקש בקבלה. באשר להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט לבטל את פסק הדין, שקל בית המשפט שני גורמים: הסיבה לאי ההגנה של המבקש וסיכויי הצלחת הגנתו. בעוד התנהגותו של המבקש הייתה מחפירה, בית המשפט התמקד בחוסר הצדק בהגנתו של המבקש. בית המשפט מצא כי כתב התביעה, יחד עם הפוסטים המצורפים בפייסבוק, חשפו עילת תביעה בגין לשון הרע וכי למבקש לא היו הגנות בנות קיימא. מאחר שהתביעה הייתה בסכום בלתי מוגדר, היה לבית המשפט שיקול דעת לבקש הוכחות מהמשיבים, אך הדבר לא היה מוצדק בהתחשב באופי התביעה ובזכאותם של המשיבים לפיצויים ללא הוכחת נזק. זאת ועוד, הסכום המבוקש על ידי המשיבים – 200,000 ₪ – היה סביר ותאם את גבולות הפיצוי המעודכנים לפי חוק איסור לשון הרע. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, לא מצא פגמים פרוצדורליים בהחלטת בית המשפט קמא ואישר את פסק הדין שלא בפניו. המבקש חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים, כאשר יתרת סכום הערבות הוחזרה למבקש, ובכך הסתיים התיק.