ב"ל 1852/99

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, בטענה לגמלת דמי שמירת הריון לתקופה שמיום 19.5.99 ועד ליום 19.8.99. הנתבע דחה את שלוש טענותיה של התובעת, מה שהוביל אותה להגיש תביעה. הצדדים הסכימו כי המחלוקת היא רפואית גרידא, ולפיכך מונה מומחה רפואי על ידי בית המשפט כדי לקבוע האם היעדרותה של התובעת מהעבודה הייתה הכרחית בשל מצב רפואי הנובע מהריונה שסיכן אותה או את עוברה. המומחה אישר כי היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה הנ"ל אכן נבעה ממצב רפואי כתוצאה מהריון שסיכן אותה. בעקבות חוות דעת זו קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת התובע. עם זאת, בעקבות ערעור הנתבעת, החזיר בית הדין הארצי לעבודה את התיק לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי נוסף. מומחה נוסף זה סבר גם כי קיימת הצדקה רפואית לשמירת הריונה של התובעת בתקופה הנדונה, שכן מצבה עלול היה לסכן את שלומה. בעקבות חוות דעתו של המומחה הנוסף והודעת הנתבע כי החליטו לאשר את התביעה, קיבל בית המשפט המחוזי מחדש את תביעת התובע. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת את גמלת דמי דמי ההיריון עבור התקופה הנקובה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.