רע"א 3001/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לשיפוי של המוסד לביטוח לאומי נגד מבטחי רכב, בגין תגמולים המשולמים בגין נכות כללית בעקבות תאונת דרכים. השיקול המרכזי הוא הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, כאשר בית המשפט מדגיש כי אחריות המבטחים מוגבלת לנכות שהיא תוצאה ישירה של התאונה. אם רק חלק מהנכויות קשורות לתאונה, על בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות המיוחסת לתאונה. פסיקה זו חלה בין אם התביעה מוגשת מכוח חוק הביטוח הלאומי ובין אם מכוח הסכם. בפסק דין קודם, זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי קביעה שיפוטית בעניין נכות בתביעה שהגיש הנפגע נגד המבטח תקפה גם בתביעת השיפוי של המכון. בהסתמך על תקדים זה, קובע בית המשפט כי תביעת השיפוי של המכון במקרה זה הייתה צריכה להפנות לפסק הדין הקודם בתביעת הפיצויים של הנפגע, אשר לא מצא קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו הנפשית של הנפגע. טענת המכון, אם כן, נכשלת. גישה זו עולה בקנה אחד עם מטרתו של פסק דין זטולובסקי למנוע התדיינות משפטית מיותרת ולחסוך במשאבים, שכן היא מייתרת את הצורך בקביעות חוזרות ונשנות על יחס הנכות. לפיכך, הערעור מתקבל, וההחלטות הקודמות מתבטלות. אין סדר בעלויות.