ע"א 7200/13

תקציר

המערערת, שעזבה את הקיבוץ וביקשה את עזרת אמה, חתמה על הסכם עם הקיבוץ המסדיר את חובות הקיבוץ כלפיה, לרבות תמיכה כספית, וקובע כי לאף אחד מהצדדים לא יהיו תביעות עתידיות כלפי הצד השני. ההסכם נחתם בהתנדבות ובסיוע מגשרים. בהמשך טענה המערערת כי יש לחייב את הקיבוץ לאפשר לה לחזור להתגורר בו, אולם בית המשפט דחה טענה זו, הסכים עם פרשנות הקיבוץ לכוונת ההסכם ולא מצא חובה חוקית על הקיבוץ לקבל אותה בחזרה. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת כנגד תוקפו של ההסכם, וציין כי על הצדדים לכבד את התחייבויותיהם, במיוחד אלה שניתנו במהלך הגישור, וכי בית המשפט לא יתקן הסכם משום שצד מתחרט על כך. למרות שקשייה של המערערת שנבעו מנכותה היו מצערים, לא הייתה הצדקה לבטל או לתקן את ההסכם. הערעור נדחה, אפוא, ללא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות המערער. השופטת ברק-ארז הוסיפה נימה של עצב על חוסר יכולתו של המערער לחזור ליישוב הקיבוצי וקיוותה כי עדיין ניתן יהיה להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.