ת"א 24184-02-12

תקציר

התובעים והנתבעים הם בעלי חלקת קרקע משותפת. התובעים מבקשים לקבל את הזכות הבלעדית להשתמש ולהחזיק במגרש 3/12 בחלקה זו. הנתבעים אינם חולקים על כך שהייתה חלוקה היסטורית של הקרקע, אך טוענים כי ללא פירוק השותפות לא ניתן להעניק זכויות בלעדיות כאלה. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובעים. יש די ראיות, לרבות הודאת הנתבעים עצמם במספר הזדמנויות, כדי להוכיח כי בעלי הקרקע הסכימו לחלק אותה, לרבות זכות השימוש והחזקה הבלעדית בחלקים מסוימים, זה מכבר. הסכם זה מהווה הסכם שיתוף לפי סעיף 29(א) לחוק המקרקעין, אשר גובר על הוראות החוק בדבר שימוש משותף בקרקע במקרה זה. זאת ועוד, עקרון תום הלב קושר את הנתבעים לחלוקה בה פעלו במשך שנים. בנוסף, לבית המשפט יש סמכות להורות על חלוקת השימוש בקרקע, מה שבמקרה זה תומך בטענת התובעים. עוד מציינת השופטת כי סעיף 30(א) לחוק המקרקעין מאפשר לבעלים של מרבית חלקי הקרקע לקבוע את הניהול והשימוש הרגילים בקרקע, דבר שהתובעים, כבעלי הרוב, עשו בפועל. השופטת דוחה גם את טענת הנתבעים לגישה למגרש 2/12 דרך מגרש 3/12, שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם זכויותיהם הבלעדיות של התובעים במגרש 3/12 ולא הוכח שיש בכך צורך. לפיכך, השופטת קובעת כי לתובעים זכות בלעדית להשתמש ולהחזיק במגרש 3/12 ומעניקה להם את הסעדים המבוקשים, למעט גדרות בנייה, ומורה לנתבעים לפנות כל מבנה במגרש זה. לבסוף, השופט מורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ולשלם להם פיצוי בגין שכר הטרחה שנצבר במהלך המשפט.