ע"ב 1867/06

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישה תובעת מנוחה, המיוצגת על ידי בעלה, נגד מינהלת קהילתית רמות אלון, בטענה לשינויים שלא כדין בתנאי עבודתה. הנתבעת טענה כי התובעת ידעה היטב על השינויים והסכימה להם. בית הדין פסק לטובת הנתבע ברוב התביעות, תוך שהוא מצטט מסמכים כתובים ותלושי שכר כראיה. לגבי החוזה החדש קבע בית הדין כי התובעת חתמה עליו מרצון לאחר משא ומתן והייתה מודעת לתנאיו. עוד נמצא כי הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף ההוראה לא חלו על התובעת, שהיה לה חוזה ציונים אישי. בית הדין דחה את טענת התובעת כי השינוי בתנאי ההעסקה היה בלתי חוקי, וקבע כי מדובר בהחלטה לגיטימית החלה על כלל העובדים וכי התובעת הסכימה לחוזה החדש. בית הדין קיבל את טענת הנתבעת כי הם תרמו לתנאים הסוציאליים ולכספי הביטוח של התובעת כפי שהוסכם בחוזה ובהתאם להנחיותיה בכתב. נמצא כי תוספות יוקר המחיה ותוספות אחרות שולמו כדין ובמועד, וכי התובעת קיבלה את מלוא דמי ההבראה להם הייתה זכאית. בית הדין דחה תביעות לתפקיד נוסף, גמול ישן, תוספת יתרה ועוד, שכן לא היה להן בסיס משפטי או חוזי. בית המשפט דחה גם את התביעה לוותק נוסף וקבע כי התובעת זכאית ל-21 ימי חופשה בשנה, ששולמו לה. גם התביעות בגין הרכבה ואחזקת הטלפון נדחו, שכן הראיות הראו כי התובע קיבל את הסכומים המוסכמים. באשר לפיצויי פיטורים, מצא בית הדין כי התובע שולם כדין, למעט יתרה בסך 2,275 ₪, אותה חויב הנתבע לשלם בתוספת ריבית צמודה מיום 1.12.05. גם התביעות לדמי מחלה ודמי אבטלה נדחו, שכן הן לא הוזכרו בחוזה והתובע כבר קיבל הטבות מהמוסד לביטוח לאומי. בית הדין הגיע למסקנה כי מרבית טענות התובע משוללות כל יסוד, ושקל לפסוק שכר טרחת עורך דין לנתבע. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו של התובע, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.2.2010.