בש"פ 248/20

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לקבל את הערעור על שחרורו של המערער, המואשם בעבירות מין חמורות, ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בית מלא תחת פיקוח אלקטרוני בבית אחותו ביישוב אלון הגליל. החלטה זו באה לאחר בחינה מקיפה של הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. בית המשפט מכיר בחומרת העבירות המיוחסות אך מדגיש את חזקת החפות ואת עקרון הפגיעה במיעוט, הקובע כי מעצר לא צריך לשמש כקדם ענישה. בית משפט קמא נפסק כי שקל באופן פסול את נסיבותיו הייחודיות של המערער, לרבות השפעת המעצר כגורם מרתיע, היעדר הרשעותיו הקודמות ומסגרת הפיקוח שהציע שירות המבחן, המבטיחה מגבלות מחמירות ופיקוח אנושי. השחרור מותנה במספר דרישות מחמירות: הפקדת דרכונו, ערבות כספית, התחייבות עצמית וערבויות צד ג', פיקוח אלקטרוני ואנושי מתמשך והגבלות על יציאה מהמקום למעט הופעות ניסיון וצרכים רפואיים באישור. בנוסף, ניתנה למדינה מסגרת זמן להחליט אם לגבות עדות מהמתלונן לפני שחרורו של המערער, תוך מתן עדיפות לשלמות עדותו של המתלונן על פני זכויותיו הפרוצדורליות של הנאשם. החלטה זו מתווה מסלול המאזן בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשלום הציבור ובשלומה הנפשי של המתלוננת, דבר המעיד על שיקול דעת שיפוטי זהיר בגורמים משפטיים ואישיים מורכבים העומדים לרשותו בהקשרים של מעצר לפני משפט.