ת"פ 41886-08-15

תקציר

הנאשם הואשם בשתי עבירות: נשיאת נשק שלא כדין וירי בנשק באזור מגורים. האירוע המדובר עסק בסכסוך בין אמו של הנאשם לבין המתלונן בנוגע לעבודות חפירה מחוץ לביתו של המתלונן. הוויכוח הסלים לאלימות פיזית, שפוזרה על ידי התושבים. בסמוך לאחר מכן הגיע הנאשם למקום, נופף בנשק וירה מספר יריות באוויר. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנאשם נשא וירה בנשק, כפי שיוחס לו על ידי שלושה עדי ראייה: מוחמד תאמר זעאנין, חיתאם סעידה (אחיה של אשת המתלוננת) וג'מאל סעידה (שכן שאינו קשור לאף אחד מהצדדים בסכסוך). כל אחד משלושת עדי הראייה מסר עדות במשטרה זמן קצר לאחר האירוע, ושלושתם העידו במשפט. בנוסף לשלושת עדי הראייה, הציגה התביעה ראיות פורנזיות לפיהן נמצאו שאריות ירי על ידיו ושערו של הנאשם, אשר תמכו במסקנה כי הנאשם ירה בנשק. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא נשא או ירה בנשק. הוא הציג הגנות אליבי, שבית המשפט מצא שאינן עקביות ולא משכנעות. עוד טען הנאשם כי עדויותיהם של עדי הראייה אינן אמינות, שכן הן קשורות למתלוננת, וטען כי היו מחדלי חקירה מצד המשטרה. בית המשפט בחן את הטיעונים והעדויות שהוצגו, ומצא את הנאשם אשם בשני האישומים. בהערכתו את חומר הראיות, נתן בית המשפט תוקף להודעותיהם של עדי הראייה במשטרה, שהיו מפורטות, עקביות ונימסרו זמן קצר לאחר האירוע. בית המשפט נחה דעתו כי סירובם של עדי הראייה לחזור על דבריהם המפלילים בבית המשפט נבע מחששותם מההשלכות, ולא הטיל ספק באמיתות דבריהם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הראיות הפורנזיות מאששות את עדויותיהם של עדי הראייה, וכי הסבריו של הנאשם להימצאות שאריות ירי על גופו לא היו משכנעים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה סיפקה די ראיות כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, והרשיע אותו בשתי העבירות.