בש"א 57/98

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך רכושי בו מעורבים מספר צדדים. בבעלות המבקשים, המתגוררים בשוויץ, מספר נכסים בישראל, לרבות דירה בהרצליה, אותה ניהלו באמצעות המשיב השני. המבקשים טענו כי המשיב השני זייף את חתימותיהם כדי למכור את הדירה האמורה למשיב השלישי ולרשום משכנתא לטובת המשיב הרביעי. בעקבות זאת הגישו המבקשים תביעה בתל אביב, בה ביקשו לבטל את העסקאות ולמחוק כל הערת אזהרה על הדירה. בתוך כך, המשיב הראשון, הטוען כי הלווה כספים למשיב השני לצורך רכישת הדירה, הגיש תביעה בירושלים, בה ביקש לרשום משכנתא על הנכס לטובתו ולהשיב את החוב. המבקשים ביקשו להעביר את תביעת המשיב הראשון מירושלים לתל אביב, כך שניתן יהיה לאחד את שני התיקים ולדון בהם יחד. המשיב הראשון התנגד לבקשה זו, תוך שהוא מסתמך על סעיף סמכות שיפוט בכתב ההתחייבות הנטען החתום על ידי המבקשים. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המבקשים, והכיר בקיומן של טענות לזיוף ובצורך בדיון מאוחד. מאזן הנוחות, יחד עם הסעדים הסותרים המבוקשים, תמכו בהעברה. בית המשפט הדגיש כי סעיף השיפוט, אף שהוא מחייב בדרך כלל, אינו גובר על הנימוקים המשכנעים שהציגו המבקשים, דהיינו, הזיוף לכאורה סביב הסכמתם. בעקבות זאת התקבלה הבקשה להעביר את המקום לתל אביב, והתיקים יידונו יחד בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.