ע"א 35324-05-10

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות והראיות שהוצגו על ידי הצדדים. הערעור מתקבל בחלקו בשל חוסר תום לב, רשלנות והפרת חובת אמונים של הבנק כלפי המערער. הבנק כשל במילוי התחייבויותיו על פי הסכם הפשרה בכך שלא יידע את המערערת במידע חיוני ופעל באופן מטעה. כתוצאה מכך, המערער לא נקט בפעולות הנדרשות כדי להגן על האינטרסים שלו. בעוד שבית המשפט קמא לא מצא כל רשלנות או חוסר תום לב מצד הבנק, בית המשפט לערעורים חולק עליו ומגיע למסקנה כי הבנק הפר את חובת תום הלב שלו. הפרה זו, הנובעת מכך שהבנק לא הודיע למערער על דחיית תביעת החוב שלו במועד, מצדיקה פיצוי. בית המשפט פוסק למערער פיצויים בסך 75,000 ₪, לצד הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 30,000 ₪. פסק הדין מתייחס גם לטענות המערערת בדבר עוגמת נפש ועמלות מופרזות הקשורות להלוואה, ומוצא אותן בלתי מבוססות ולפיכך נדחות. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא עילה לראות בהתנהלות הבנק כעולה כדי סילוק חובותיה של המערערת. פסק דינו של השופט זרנקין, שעליו הסכימו השופטים שטמר ובר זיו, מדגיש את חובות הנאמנות של הבנקים כלפי לקוחותיהם ואת ההשלכות של אי עמידתן.