ת"א 17668-01-14

תקציר

המשא ומתן בין התובעת לנתבעים הוביל להסכם רכישה מחייב למכירת נכס מיום 9.11.07, הכולל נספח המעגן את ודאות שיקול הדעת של הצדדים הדרושה לביסוס מערכת יחסים משפטית. טענת התובעת כי ההסכם מיום 7.11.2007 המוזכר בכתב התביעה נבע מטעות דפוס, מתקבלת, שכן הנתבעים לא הציגו כל ראיה להסכם אחר כלשהו. טענת הנתבעים כי החתימה על ההסכם מיום 9 בנובמבר זויפה נדחית, שכן הראיות מלמדות כי החתימה אותנטית. גם אם לא, התנהגותו המאוחרת של בוכניק מעידה על כוונתו להתקשר בהסכם מחייב. הנספח להסכם, למרות שנחתם רק על ידי נתבע אחד, הוא גם חלק מחייב מההסכם. החתימות על טופס מס שבח אינן מעידות על היעדר הסכם מחייב, וייפוי הכוח מיום 12.12.2011 מראה כי הנתבעים הסמיכו את רומנו לפעול בעניין הנכס. גם מצג השווא הנטען של התובע בנוגע למטרת הרכישה נדחה, שכן גרסת הנתבעים אינה משכנעת ואינה נתמכת במסמכים כלשהם. לחילופין, טענו הנתבעים כי התובעת הפרה את ההסכם באופן יסודי בכך שלא שילמה את מלוא סכום הרכישה מיד ולאחר העברת זכויות הקניין לנתבעים, טענה שגם היא נדחית כחסרת בסיס. מהראיות עולה כי התובע הפקיד את הכסף כנדרש וסירובם של הנתבעים לחתום על המסמכים הנדרשים מנע את התשלום הסופי. שיפוץ הנכס על ידי התובעת ללא כל התערבות מצד הנתבעים, יחד עם אינדיקציות נוספות, מלמדים על ההסכם המחייב בין הצדדים. משכך, התביעה מתקבלת וההסכם תקף ומחייב, ומורה על אכיפתו בתמורה של 80,000$ שיועברו לנתבעים עם חתימת המסמכים הנדרשים. הנתבעים יישאו גם בהוצאות התובע בסך 30,000 ₪.