ת"פ 21/05

תקציר

הנתבעים מואשמים בהפרת חוק שכר מינימום בכך שניכתה סכומים מתלוש המשכורת הסופי של העובד, ובכך גרמה לכך ששכרו של העובד ירד מתחת לתעריף המינימום לשעה. הניכויים בוצעו בהתאם להתחייבות חתומה של העובד, שאפשרה ניכויים בגין הוצאות הכשרה מקצועית ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות. עם זאת, התביעה טוענת כי הניכויים היו שלא כדין ונעשו בכוונה להתחמק מתשלום שכר מינימום. ההגנה טוענת כי הניכויים בוצעו לפי חוק הגנת השכר והיו התחייבויות חוזיות. על בית המשפט לקבוע האם הנאשמים נושאים באחריות פלילית לפי חוק שכר מינימום או חוק הגנת השכר, ואם כן, האם התביעה הביאה ראיות מספיקות להוכחת העבירה מעבר לספק סביר. באשר לדין החל, בית המשפט מצדד בנאשמים, תוך הבחנה בין החובות לתשלום שכר מינימום לבין הניכויים מהשכר, אותם יש לבחון במסגרת חוק הגנת השכר. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, שכן העובד עבר הכשרה מספקת כדי להצדיק את הניכויים. בנוסף, התביעה לא הוכיחה די הצורך את היסוד הנפשי, שכן כוונת הנאשמים לייצב את תחלופת העובדים ולצמצם את חוסר שביעות הרצון של הלקוחות אינה מצביעה על מודעות להפרת חוק שכר מינימום. מאחר ששכרו של העובד, לפני הניכויים, עמד בדרישת המינימום, והתביעה לא הצליחה להוכיח כוונה שלא כדין, הנאשמים זוכו מהאישומים.