עפ"א 32155-03-18

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, המבוסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי של פסק דין עפ"א 32155-03-18 פאיז יאסין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים), דן בערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו, אשר הורה על מחיקת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ובקשה לעיכוב ביצוע. הערעור מבקש לבטל את החלטת מחיקת הבקשה ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת "שיינתן למערער יומו". **רקע עובדתי ומהלכים דיוניים** ההליך נסב סביב צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מכוח סמכותו על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116). הצו הורה על הריסת מבנים שנבנו ללא היתר. המערער הגיש בקשה לביטול ו/או עיכוב ביצוע הצו, וקיבל צו עיכוב ביצוע זמני. לאחר מכן, השתלשלות הדיונים התאפיינה בדחייה חוזרת ונשנית של מועדי הדיון, הן לבקשת המערער והן לבקשת המשיבה. בית המשפט קמא אף הורה על הגשת בקשה מתוקנת ומפורטת של טענות המערער, אך גם לאחר מכן, המערער המשיך לבקש דחיות, תוך שהוא טוען למגבלות רפואיות שלו ושל בא כוחו. בשלבים מתקדמים של ההליך, בית המשפט קמא ציין כי התמונות שהוצגו בפניו מלמדות על המשך עבודות בנייה גם בחודשים האחרונים, דבר המעיד לטעמו על חוסר ניקיון כפיים. לבסוף, לאחר דחיות נוספות, בית המשפט קמא הורה על הגשת סיכומים בכתב, וקבע שאם לא יוגשו סיכומים על ידי המבקש תוך 15 יום, הדבר ייחשב כוויתור והבקשה תימחק. משלא הוגשו הסיכומים, הורה בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה. **טענות המערער** עיקר טענות המערער מתמקדות בפגמים שנפלו לטענתו בהחלטות בית המשפט קמא. הוא טוען כי נפלו טעויות בהחלטות שהורו על קיום דיון בהיעדרו, מכיוון שלטענתו, זכותו להיות נוכח בדיון. כמו כן, הוא טוען כי לא היה מקום להורות על הגשת סיכומים בכתב מבלי שהוכרעו טענותיו בדבר הצורך לחקור עדים מטעם המשיבה. המערער אף טוען כי לבא כוחו לא הייתה סמכות לטעון ללא נוכחותו, וכי הוא לא הסמיך אותם לייצגו בהעדרו. **טענות המשיבה** המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה היא תוצאה ישירה של "עשיית דין עצמי" מצד בא כוח המערער, אשר בחר שלא להגיש סיכומים, למרות שידע את ההשלכות. המשיבה רואה בערעור ערעור מוסווה על החלטות ביניים קודמות. בנוסף, היא מדגישה את חוסר ניקיון הכפיים של המערער, אשר המשיך בביצוע עבודות בנייה גם לאחר הוצאת צו ההריסה. המשיבה גם טוענת כי אין חובה חוקית לקיים דיון בנוכחות המבקש, וכי תקנה 6 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010, מסמיכה את בית המשפט להחליט אף ללא דיון במעמד הצדדים. לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי המערער לא הציג טענות עובדתיות קונקרטיות כנגד צו ההריסה. **דיון והכרעה – ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי לא עלה בידי המערער להצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטות בית משפט קמא. הניתוח המשפטי להלן מתמקד בעקרונות ובשיקולים שהובילו להחלטה זו: 1. **עקרון סופיות הדיון והתמשכות בלתי סבירה של הליכים:** * **עקרון:** אחד העקרונות המרכזיים בפסיקה, ובפרט בבית משפט זה, הוא הזהירות הרבה בהתערבות בהחלטות דיוניות-ניהוליות של הערכאות הדיוניות. התערבות כזו תתבצע רק במקרים חריגים, כאשר ההחלטה עומדת בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין. * **יישום במקרה זה:** השופט קבע כי בית המשפט קמא נהג באורך רוח יוצא דופן עם המערער, ואיפשר לו הזדמנויות רבות למצות את זכויותיו. משנוכח בית המשפט כי אורך רוח זה מנוצל לרעה, הוא צדק בפעולתו להביא לסיום ההליך. ההתמשכות הבלתי מידתית של ההליכים, אשר נבעה מבקשות דחייה חוזרות ונשנות של המערער, נתפסה כניגוד מוחלט לתכליתו של הליך בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, שהינו הליך מהיר ותכליתי. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש את התכלית של צו הריסה מנהלי ככלי לסילוק בנייה בלתי חוקית "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות". לפיכך, מניעת "גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי בכדי להרוויח זמן" הינה עקרון מנחה. 2. **עשיית דין עצמי ואי-הגשת סיכומים:** * **עקרון:** כאשר צד להליך, ובפרט בא כוחו, מחליט במודע שלא לקיים החלטה דיונית מחייבת (כמו הגשת סיכומים), בכך שהוא למעשה "עושה דין לעצמו", הוא נוטל על עצמו את הסיכון לתוצאות שליליות. * **יישום במקרה זה:** השופט קבע כי החלטת בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה הייתה "מתבקשת ומתחייבת" נוכח החלטתו הקודמת מיום 12.2.2018, ולאחר שב"כ המערער "עשה דין לעצמו" והחליט שלא להגיש סיכומים. אף בערעור עצמו, לא נטענה טענה המצביעה על פגם בהחלטה זו. 3. **זכות ההתייצבות לדיון מול ניהול הליך בהיעדר:** * **עקרון:** בעוד שלכל אדם זכות להיות נוכח בדיון בעניינו, זכות זו אינה מוחלטת. סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, מקנה לבית המשפט סמכות לנהל משפט אף בהעדרו של הנאשם, במיוחד כאשר הנאשם מנסה לסכל את ניהול ההליך באמצעות אי-התייצבות עקבית. * **יישום במקרה זה:** השופט הדגיש כי לא קיים מקור חוקי המחייב את נוכחות המערער בדיון בבקשתו לביטול צו הריסה. תקנה 6 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010, מסמיכה את בית המשפט להחליט אף ללא דיון. בנוסף, הושוותה הסיטואציה למצב בו נאשם נמנע מלהתייצב לדיונים, דבר המצדיק, לפי פסיקה, את המשך הדיון בהעדרו (סעיף 131 לחסד"פ). * **חידוש/הדגשה:** השופט מרחיב את עקרון זה גם להליכים מינהליים, ומתייחס לתקנה 21ח' לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, אשר עוסקת בשמיעת העתירה במעמד הצדדים או באי כוחם. גם אם עיקר הטיעון מתבסס על הליך פלילי, ההקשר הוא של הליך מינהלי במהותו. 4. **חובת תום הלב והשימוש לרעה בזכויות דיוניות:** * **עקרון:** זכויות דיוניות, כגון הזכות להליך הוגן, הזכות לנוכחות בדיון והזכות לנהל הגנה, חייבות להיות ממומשות בתום לב ובדרך מקובלת. שימוש לרעה בזכויות אלו, כגון סיכול מכוון של הליכים, עלול להוביל להגבלתן. * **יישום במקרה זה:** השופט קבע כי המערער, אשר לטענתו סובל מבעיות רפואיות, אינו רשאי לטעון כי אינו יכול להתייצב לדיונים, אך עורכי דינו אינם רשאים לייצגו בהעדרו. התנהלות זו נתפסה כחוסר תום לב, שמטרתו לסכל את ההליך המשפטי. דברים אלו יפים אף לנאשם בהליך פלילי, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 10736/04 מרדכי כהן נ' מדינת ישראל), לפיה שימוש בזכויות דיוניות צריך להיעשות בדרך מקובלת ובתום לב, וכי בית המשפט רשאי להגביל זכויות אלו במקרה של שימוש לרעה. * **חידוש/הדגשה:** הפסיקה בנושא תום הלב בהליכים פליליים (אף אם לא מדובר בעבירה פלילית ממשית במקרה זה, אלא בהליך מכוח חוק תכנון ובנייה), מיושמת באופן רחב להצדקת הגבלת זכויות דיוניות של צד למינהלי. 5. **חוסר ניקיון כפיים:** * **עקרון:** אחד התנאים המקדמיים להגשת בקשה לסעד מבית המשפט (ובפרט בקשה לביטול צו הריסה מנהלי), הוא שהמבקש יפעל כשידיו נקיות. המשך בנייה לאחר קבלת צו הריסה מנהלי, מהווה דוגמה מובהקת לחוסר ניקיון כפיים. * **יישום במקרה זה:** השופט אימץ את קביעת בית המשפט קמא כי המערער המשיך לבצע עבודות בנייה גם לאחר קבלת צו ההריסה. עובדה זו, המגובה בתמונות, נתפסה כתשתית מספיקה להוכחת חוסר ניקיון כפיים, אשר בפני עצמה מצדיקה דחיית הערעור. הפסיקה בנושא (ע"פ (חיפה) 1453-05-09 אגבארייה נ' מדינת ישראל) קובעת כי "אין זה המקרה שבפני" כאשר המבקש ממשיך בבנייה ו"משמיט תחת רגליו את הבסיס לקבלת צו". 6. **סמכות בית המשפט לגבי חקירת עדים:** * **עקרון:** הזכות לחקור עדים, אף שהיא זכות יסוד, אינה מוחלטת. היא כפופה לכללי ההליך השיפוטי ולחובת הציות להחלטות בית המשפט. * **יישום במקרה זה:** כאשר המערער בחר שלא להתייצב לדיונים, וגם לא הסמיך את עורכי דינו לחקור את עדי המשיבה בהעדרו, הוא נחשב כמי שוויתר על זכותו זו. בית המשפט היה מוסמך, מכוח סמכותו הטבועה לניהול ההליך ומניעת ניצולו לרעה, לדחות את הבקשה לדחיית הדיון. לפיכך, לא נפל פגם בהחלטה להורות על הגשת סיכומים בכתב, אף ללא חקירת המצהיר מטעם המשיבה. **מסקנה** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מאמץ את החלטות בית משפט קמא. השופט הדגיש את חשיבות סופיות הדיון, את הצורך בתכליתיות של הליכים הנוגעים לצווי הריסה מנהליים, ואת העיקרון כי יש לפעול בתום לב ובניקיון כפיים. התנהלות המערער, אשר כללה התמשכות בלתי סבירה של ההליכים, אי-התייצבות שיטתית, וספק לגבי תום לב השימוש בזכויותיו הדיוניות, הובילה לאישור החלטת בית משפט קמא על מחיקת הבקשה. בכך, בית המשפט מחזק את אכיפת הדין בתחום התכנון והבנייה ואת חובת הצדדים לשתף פעולה עם מערכת המשפט.