ה"ת 62320-03-17

תקציר

בית המשפט מקבל את עמדתה של פמה כי יש לשחרר את הרכב המדובר לכונס הנכסים שמונה בתיק ההוצאה לפועל. החלטה זו מתבססת על סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, המאפשר לבית המשפט לקבוע את החזקתו של חפץ שנתפס על ידי המשטרה. למרות שהחלטה זו היא זמנית במהותה, ואינה קובעת זכויות, היא נעשית כדי לקבוע מי יחזיק ברכב לפני משפטו של מאור. בית המשפט מכיר בכך שמאור טרם הורשע, ולכן כל דיון בעניין החילוט הוא מוקדם מדי. בית המשפט מוצא ראיות לכאורה לכך שמאור הוא הבעלים של הרכב, בהתבסס על רישומי הרישום והסכם המימון בין פמה למאור. הרכב נתפס בכוונה לחילוט עתידי פוטנציאלי, אותו מתכוונת המדינה לבקש על בסיס סעיף 36א לפקודת הסמים, אם מאור יוכרז כסוחר סמים. בית המשפט מכיר גם בזכותה של פמה לשעבוד על הרכב. המחלוקת העיקרית היא האם יש לאפשר למדינה או לפמה למכור את הרכב. בית המשפט מצדד בפמה, ומציין כי מימוש משכון אמור להתבצע על ידי רשות, במקרה זה ההוצאה לפועל, ולא על ידי הנושה עצמו. משכך, אין ביכולתה של המדינה להציע דרך מימוש חלופית באמצעות יחידת החילוט של האפוטרופוס הכללי. בית המשפט מורה למדינה לשחרר את הרכב לכונס הנכסים בתוך 10 ימים, כאשר צו עיקול רשום במשרד הרישוי. עיקול זה ניתן להסרה רק על ידי מנהל ההוצאה לפועל, אשר בסמכותו להורות על מכירת הרכב. עוד מורה בית המשפט כי אם נותרה יתרה כלשהי לאחר מימוש המשכון ומכירת הרכב, יש להעבירו לידי המדינה, שתוחזק בנאמנות עד להכרעה בדבר החילוט במשפטו של מאור.