ע"פ 5023/99

תקציר

במקרה משפטי זה הורשע המערער, חכמי, בכך שקיבל במרמה מענקים מלאים לפי החוק לעידוד השקעות הון למפעל תרופות בבית שאן, שלא היה זכאי להם, תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות. הוא גם ניסה להשיג מענקים דומים לפרויקט מלונאי בטבריה. חכמי הואשם בקשירת קשר, מרמה ושוחד, שהובילו לעונש מאסר, מאסר על תנאי וקנס משמעותי. מוקד מרכזי של הערעור היה פרשנותו של סעיף 71(א) לחוק העונשין, המגביל את תקופת המאסר במקום קנס כך שלא תעלה על תקופת המאסר בגין העבירה עצמה. חכמי טען כי תנאי המאסר המשולבים בפועל והחלופיים אינם צריכים לחרוג ממגבלה זו. בית המשפט קבע כי מאסר במקום קנס הוא אמצעי ענישה מובהק ואין לשלבו עם עונשי מאסר רגילים בעת חישוב העונש המרבי המותר. פסק דין זה הדגיש את הצורך לאזן בין אכיפת תשלום קנסות לבין כיבוד המגבלות החוקיות על תנאי המאסר. למרות הדיונים על אכיפת הקנסות וחומרת העונשים, בית המשפט הותיר על כנו את עונש המאסר הכולל של חכמי שעמד על חמש וחצי שנים ואישר את הקנסות המשמעותיים שהוטלו, תוך הדגשת חומרת המרמה, אך החריג מאסר במקום קנס מחישוב העונש המקורי.