ת"א 39776-01-10

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי הם זכאים לבעלות בכל חלקת הקרקע המכונה חלקה 81 בגוש 11492, הממוקמת בפארק התעשייה מנצורה ביקנעם. המגרש, ששטחו 9,408 מ"ר, היה במקור בבעלות משותפת של מוניף ניג'ם חסון ומוניר ניג'ם חסון. פסק הדין מאשר כי התובעת, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, רכשה את החלקה מהבעלים בשנת 1968 על סמך ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר חתום על ידי הבעלים. הרכישה הייתה חלק ממאמץ להרחיב את מפעל סולטם הסמוך, ששירת את הקהילה המקומית. הנתבעים, שהם יורשיהם של מוניף ומוניר, טענו כנגד טענת התובע וטענו כי ייפוי הכוח זויף וכי החתימות עליו אינן של קודמיהם. עוד טענו כי התובעת לא הצליחה להוכיח את תשלום התמורה וכי יש להחיל את תקופת ההתיישנות. עם זאת, פסק הדין דוחה טענות אלה, וקובע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לזיוף וכי ייפוי הכוח עצמו הוא מסמך תקף ומחייב המאשר את עסקת המקרקעין. המשנה לנשיא, שמואל ברלינר, פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעת ולשלם להם סך של 40,000 ₪. כן הורה כי בהתקיים תנאים פורמאליים מסוימים, תועבר הבעלות בחלקה לידי התובע, ללא כל תנאים כלכליים, וכי כל ההוצאות והמיסים יישאו בתובע. בפסק הדין נקבע כי התובעת זכאית לבעלות על החלקה במלואה.