ת"צ 34858-11-20

תקציר

המבקשים הגישו תביעה נגד ג'יטי גט טקסי ישראל בע"מ, בבקשה לאשר תובענה ייצוגית בשם כל הלקוחות שחויבו לכאורה לשלם טיפ לנהג באמצעות האפליקציה של החברה. המבקשים טענו כי פרקטיקה זו מנוגדת לתקנה 512 לתקנות התעבורה, האוסרת לדרוש או לגבות כל תשלום שאינו כלול באגרת ההובלה, וכן את צו הפיקוח על מחירי מוצרים ושירותים, הקובע את המחיר המרבי לנסיעה במונית. המשיב טען מנגד כי הטיפ הוא תשלום וולונטרי הניתן ישירות לנהג ולא חלק מדמי ההסעה; לפיכך, הוא אינו כפוף למגבלות צו הפיקוח. החברה רק פועלת כמתווכת בין נהגים לנוסעים ואינה מספקת את שירות ההסעות בעצמה. בית המשפט קבע, כי המבקשים לא הצליחו להוכיח אפשרות סבירה שהשאלה אם גביית התשרים מהווה הפרה של מסגרות רגולטוריות תוכרע לטובת הקבוצה. מפרשנות החוקים הרלוונטיים עולה כי "דמי ההובלה" ו"מחירי ההובלה" מתייחסים אך ורק לתשלומים עבור הסעה ואינם כוללים טיפים וולונטריים. כמו כן, מטרת התקנות היא לקבוע מחיר מחייב לנסיעה במונית ולמנוע מנהגים לגבות עמלות מופרזות, שאינן נפגעות על ידי טיפים וולונטריים. בית המשפט הדגיש כי טיפים אינם חובה והם נתונים לשיקול דעתו של הלקוח בלבד, והבדיל מקרה זה מפסקי דין קודמים בעניין מעמדם של תשרים בהקשר של דיני עבודה וביטוח לאומי. בנוסף, ציינה השופטת כי לקוחות המשיבה מבינים היטב כי מתן טיפ הוא אופציונלי, כפי שעולה מנתוני החברה המראים כי מרבית הלקוחות בוחרים לשנות את שיעור הטיפ המוגדר כברירת מחדל לאפס. גם טענות המבקשים בדבר שיטות החשבונאות בהן נקט המשיב נמצאו בלתי משכנעות. משכך, נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, והמבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיב בסך של 30,000 ₪.