ת"א 43194-03-18

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שסובבת סביב תביעת שטרות. התובע, שם טוב יוסף, הלווה בשנת 2013 1.2 מיליון ש"ח לא.י. פרידמן חברה לפיתוח והשקעות בע"מ לצורך עבודות בנייה. בשל בעיות פירעון, חתמו הצדדים בשנת 2014 על נספח המאריך את תקופת ההחזר. ב-2017, בעקבות קשיים שעמדו בפני פרידמן, היא הוחלפה בחברת יזמות שהסכימה למחוק את חובו של פרידמן לשם טוב. ההסכם היה שחברת היזמות תעביר 12 שיקים על סך 100 אלף שקל כל אחד לעו"ד אלעד שרעבי, שישמש כנאמן וימסור את הצ'קים לשם טוב בהתאם לתשלומי הדיירים לחשבון הנאמנות. הצ'קים היו אמורים להיות נפרעים ב-30 בכל חודש. זמן קצר לאחר שחברת היזמות נכנסה לפרויקט, היא התמודדה עם כמה אתגרים, כולל הליך פירוק זמני. הנתבעים טענו כי השיקים הועברו לתובע שלא כדין וללא עמידה בתנאים המפורטים בהסכם. לטענתם, התובע וסוכנו קרס קשרו קשר עם פרידמן כדי להוציא כספים מהנתבעים בתואנות שווא. הסוגיה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התובע קיבל כדין את תשעת השיקים והיה זכאי לערכם. הנתבעים אף העלו חששות בדבר תום ליבם של התובע וקרס בעניין. לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות, מצא בית המשפט כי התובעת קיבלה את השיקים כדין בהתאם למנגנון ההעברה שנקבע בהסכם משנת 2017. התנאים שצוינו על ידי הנתבעים להעברת השיקים לא נמצאו מפורשים בהסכם. עוד ציין בית המשפט כי חשדות הנתבעים למרמה ולחוסר תום לב מצד התובע היו מובנים אך לא הוכחו. התובע, כמחזיק השיקים, היה זכאי לערכם, והתפתחויות מאוחרות יותר לא יכלו לשמש כהגנה מפניו. לסיכום, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבעים לפרוע את תשעת השיקים, בצירוף ריבית, ממועדי הפירעון שנקבעו. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שיתווספו לתיק ההוצאה לפועל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.