ת"ב 28942-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ת"ב 28942-07-25, מיום 13 בנובמבר 2025, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנכללו בפסק הדין: **עובדות הרקע:** 1. **הליך עיקרי:** המבקש, אייל עוזיאל, הגיש בקשת רשות ערעור (להלן: "הבר"ע") על פסק בוררות שניתן ביום 27.4.2025 על ידי הבורר עו"ד אריה קוקס במסגרת המוסד לבוררות של איגוד האתלטיקה בישראל. 2. **היעדר פסק בוררות:** בקשת רשות הערעור, אף שהייתה בת 82 עמודים, לא צורף לה פסק הבוררות עצמו. 3. **בסיס משפטי לבקשת רשות ערעור:** המבקש ביסס את בקשתו על סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), הקובע אפשרות ערעור ברשות בית המשפט על פסק בוררות, אם הצדדים התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, ונפלה בפסק טעות יסודית ביישום הדין המצדיקה עיוות דין. 4. **מקור סמכות הבוררות:** פסק הבוררות ניתן במסגרת המוסד לבוררות של איגוד האתלטיקה, מכוח סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988, וכן מתוקף תקנון המוסד לבוררות, אשר מהווה הסכם בוררות. 5. **תוכן פסק הבוררות (על פי פסק דין אחר):** פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון (רע"ב 23248-06-25) תיאר את מהות המחלוקת: המבקש (אתלט) תבע ממועדון האתלטיקה (המשיבה) שלא להתקשר עמו בהסכם העסקה נוסף ללא תשלום, וכן תבע חיובים כספיים. המשיבה טענה שהיא מעוניינת בהמשך פעילותו על פי הסכם חדש, ובמידה ולא – תסכים לשחרורו בתשלום הקבוע בהסכם ההעסקה. פסק הבוררות קבע כי המבקש ישלם למשיבה 8,000 ₪, כאשר במקביל שחרורו מהמועדון נעשה במנותק מהמחלוקות הכספיות. 6. **טענות המשיבה (לסילוק על הסף):** * הצדדים לא הסכימו בהסכם הבוררות לאפשר ערעור ברשות על פסק הבורר. * הבורר כלל לא חויב לפסוק בהתאם לדין. * תקנון המוסד לבוררות מהווה הסכם בוררות, והחלטת הבורר סופית ומחייבת. 7. **טענות המבקש (כנגד סילוק על הסף):** * המשיבה לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר. * טרם הבוררות, הוא עמד על כך שתהיה לו אפשרות ערעור ברשות, והדבר סוכם עם מנכ"ל ומזכירות האיגוד (אחרת לא היה מסכים לבוררות). * המשיבה ידעה על הסכמה זו, והדברים עולים מפרוטוקולים והחלטות ביניים של הבורר. * הסתמך על הסכמה זו במהלך הבוררות. * התקנון הוא הסכם בוררות אחיד, ותניה בדבר סופיות ההחלטה (סעיף 4ט' לתקנון) הינה תנאי בחוזה אחיד השולל או מגביל זכות פנייה לערכאות, ולכן בטלה לפי סעיף 5(א) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. * הצדדים הסכימו לא רק לערעור ברשות, אלא גם שהבורר מחויב לפסוק לפי הדין. **ניתוח משפטי ופסיקה:** 1. **הדין החל על ערעור על פסק בוררות:** בית הדין הדגיש כי סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות קובע כי ברירת המחדל היא שאין ערעור על פסק בוררות, ועילות ההתערבות מצומצמות. אפשרות לערעור ברשות קמה רק אם *הצדדים הסכימו* שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, וגם אז, רק אם נפלה טעות יסודית ביישום הדין הגורמת לעיוות דין. 2. **הסכמה מפורשת – תנאי מהותי:** בית הדין קבע באופן חד משמעי כי אפשרות הערעור אינה זכות טבעית או חוקית, אלא נוצרת *מכוח הסכמה מפורשת של הצדדים*. הסכמה זו צריכה להיות כפולה: * התניה שהבורר יפסוק לפי הדין. * הסכמה לערעור ברשות בית המשפט. 3. **נטל ההוכחה:** הנטל להוכיח קיומה של הסכמה כזו מוטל על המבקש לערער. זאת, בהתאם להלכה שנקבעה בפסיקה (כפי שהובאה בהחלטה). 4. **החשיבות של התניה בכתב:** בית הדין סבר כי ההתניה לפיה הבורר יפסוק לפי הדין, שהיא תנאי הכרחי לאפשרות הערעור, צריכה להיות ברורה, נהירה, ולחייב את הבורר. לכן, לטענת בית הדין, התניה הזו (ולטענתו אף ההסכמה בדבר הערעור) צריכות לבוא לידי ביטוי *בכתב* במסגרת שטר הבוררות או פרוטוקול הבוררות. 5. **חוסר הוכחת ההסכמה:** * **התניה לפסיקה לפי דין:** המבקש לא טען מפורשות שהוסכם שהבורר יפסוק לפי הדין. הוא ביקש ללמוד על קיומה של תניה מוסכמת מהליכים פרוצדורליים (פרוטוקול, תצהירים), אך לא הראה הסכמה מפורשת וכתובה שהבורר יפסוק על פי הדין המהותי. * **הסכמה לערעור:** המבקש לא צירף את פסק הבוררות, ולכן לא ניתן היה להתרשם אם הוא ניתן ומנומק על פי הדין. * **פרשנות דברי הבורר:** בית הדין דחה את ניסיון המבקש ללמוד מהערת הבורר ("אין חובה להקליט כאשר מוסכם על הצדדים בערעור בית המשפט, לפי סעיף 29ב' יש תיעוד בפרוטוקול") על הסכמה לערעור. בית הדין קבע כי התניה וההסכמה חייבות להיות מפורשות וחד משמעיות, ולא ניתן ללמוד עליהן מכללא מפרשנות דברים שנאמרו בהקשר אחר. 6. **הסכמה חיצונית לתקנון:** בית הדין דחה את הטענה שהסכמה לערעור הושגה עם מנכ"ל ומזכירות האיגוד. טענה זו לא נתמכה בתצהיר או בכל ראיה אחרת. 7. **תקנון כהסכם בוררות:** בית הדין הדגיש כי תקנון המוסד לבוררות מהווה שטר בוררין והסכם בוררות. לפי תקנון זה, הבורר פטור מלנמק את החלטתו (סעיף 4ז') והחלטתו סופית ומחייבת (סעיף 4ט'). בית הדין סבר כי לא ניתן לתקן את שטר הבוררין (התקנון) בהסכמות בעל פה שהושגו טרם הבוררות, וכי הסכמה כאמור לא הועלתה על הכתב ולא חייבה את הבורר. 8. **התמודדות עם טענות המבקש על חוזה אחיד:** בית הדין דחה את טענת המבקש כי סעיף 4ט' לתקנון (סופיות ההחלטה) מהווה תנאי בחוזה אחיד הפוגע בזכותו לפנייה לערכאות ובטל לפי חוק החוזים האחידים. בית הדין מציין כי טענות המבקש כנגד התקנון דווקא מחזקות את ההתרשמות כי הצדדים לא הסכימו להתנות על התקנון. 9. **חוסר בהצגת עילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות:** המבקש ביקש מבית הדין לדון גם בעילות ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, כחלופה. בית הדין הפנה לפסיקה (רע"א 1242/15) שקובעת כי יש לכלול עילות ביטול אלו כחטיבת טענות חלופית בבקשת רשות הערעור. מאחר והמבקש לא עשה כן, נדחתה גם טענה זו. 10. **סילוק על הסף:** לאור כל האמור, בית הדין קבע כי הצדדים לא הסכימו להתנות שהבורר יפסוק בהתאם לדין, וגם לא הסכימו שניתן יהיה לערער על פסק הבוררות כנדרש בסעיף 29ב(א) לחוק הבוררות. לפיכך, הבר"ע סולקה על הסף. 11. **הוצאות:** המבקש חויב בהוצאות המשיבה. **חידושים משפטיים עיקריים:** * **הדגשת הצורך בהסכמה כפולה ומפורשת:** ההחלטה מחזקת את הדרישה לקיומה של הסכמה *מפורשת וכפולה* של הצדדים כתנאי מקדמי לכל ערעור ברשות על פסק בוררות, בהתאם לסעיף 29ב(א) לחוק הבוררות. אין די בהסכמה עקיפה או משתמעת, והיא צריכה לכלול הן את ההתניה לפסיקה לפי דין והן את ההסכמה לערעור ברשות. * **חשיבות התיעוד בכתב:** בית הדין שם דגש על הצורך שהתניה לבוררות לפי דין, ובמיוחד ההסכמה לערעור, יבואו לידי ביטוי *בכתב* במסגרת שטר הבוררות או הפרוטוקול. זהו חיזוק לעיקרון של ודאות משפטית והוכחה ברורה של כוונת הצדדים. * **דחיית טענות בעל פה מול הסכם בוררות כתוב:** ההחלטה מבטאת את העיקרון ששיחות בעל פה עם גורמים שאינם צדדים ישירים להסכם הבוררות (כמו מנכ"ל האיגוד) אינן יכולות לגבור על הסכם בוררות כתוב (כמו תקנון המוסד לבוררות), אלא אם כן הוכחה הסכמה מפורשת ומגובה בראיות. * **פרשנות מצמצמת של סעיף 29ב(א):** ההחלטה מציגה פרשנות מצמצמת של הוראת סעיף 29ב(א) לחוק הבוררות, לפיה ברירת המחדל היא חוסר ערעור, וכל חריג לכך דורש הוכחה נחרצת של הסכמת הצדדים. * **גישה קפדנית לטענות ביטול:** ההחלטה מבהירה כי גם טענות לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות צריכות להיות מוצגות כחטיבת טענות חלופית בבקשת רשות הערעור, ואינן נדונות אוטומטית. בסיכומו של דבר, ההחלטה מדגישה את החשיבות הקונסטיטוציונית של הסכמת הצדדים בהליכי בוררות, ובפרט בכל הנוגע לזכות הערעור, ומטילה נטל הוכחה כבד על המבקש לערער על פסק בוררות.