ב"ל 64050-02-19

תקציר

תקופת המחלוקת, המשתרעת מיוני 2018 ועד פברואר 2020, נסובה סביב אופי תשלומי שכר הדירה של גרושתו הגרושה של התובע. בית המשפט דוחה את טענת הנאשם להגביל את תקופת קבלת ההחלטות, ומכיר בכך שאופיו המתפתח של התיק מחייב התחשבות בכל הראיות הקיימות. בית המשפט מבחין בין שתי תקופות משנה: עד 15 באוקטובר 2019 ומ-16 באוקטובר 2019 עד פברואר 2020. לתקופת המשנה הראשונה, בית הדין מצדד בתובע וקובע כי תשלומי שכר הדירה של הבעל לשעבר נבעו מהחלטת בית הדין השרעי שהכיר בהתחייבותו לעשות כן ולא היו תשלומים חוזיים או מתנות. תשלומים אלה, אם כן, אינם אמורים להשפיע על גמלת הבטחת ההכנסה של התובע. החלטה זו מתבססת על ההנמקה בפרשת יאיר, הקובעת כי אין להחשיב סיוע צד ג' לדיור כהכנסה. בנוסף, החוזר אליו מפנה הנתבע, המפרש תשלומי מזונות, אינו ישים במקרה זה, שכן מדובר בהוראת דין שונה. לגבי תקופת המשנה השנייה, הנתבע מודה כי הגרוש שילם מרצונו דמי שכירות ללא התחייבות חוזית. בעקבות פרשת קרול, יש להתעלם מתשלומים וולונטריים אלה בעת חישוב הזכאות לגמלה. החלטת בית המשפט מחייבת את הנתבעת להימנע מלזקוף לתובע הכנסה חודשית בגין דמי שכירות וארנונה לכל תקופת המחלוקת. למרות שהתובע אינו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות בהתחשב בנסיבות הספציפיות. לשני הצדדים יש 30 יום לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שתקפה החל מספטמבר 2021.