ד"מ 11798-11-15

תקציר

התיק נסוב סביב שטר חתום על ידי התובע, ד"ר שאדי ג'עברי, וניסיונו לבצעו. הנאשמת מס' 1, ילנה, התנגדה לביצוע בטענה כי הזכות בשטר הוקנתה לנאשמת מס' 2, לילך אור. המקרה העלה שאלות בדבר סמכות השיפוט, סמכותו של בית המשפט ותוקפה של המחאת זכות השטר. תחילה התייחס בית הדין לסוגיית הסמכות והסמכות, והגיע למסקנה כי אמנם לתיק יש זיקה רופפת לבית הדין לעבודה, אך הוא ישמור על סמכותו בשל הוראות חוק בתי המשפט והעיקרון של "לא נעביר עוד". לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי ילנה אכן חתמה על שטר חוב בו התחייבה לשלם לד"ר ג'עברי 4400 ₪. עם זאת, נקבע גם כי ד"ר ג'עברי חתם על המחאת זכותו בשטר לטובת לילך אור. באשר לאופייה המשפטי של התביעה, ציין בית המשפט כי שטר החוב היה במהותו תביעה בין צדדים קרובים. בעוד הנתבעת ילנה לא טענה במפורש לחוסר התחשבות, בית המשפט פירש את הגנתה כמשתמעת מכך. בית המשפט בחן את נסיבות מימוש השטר ומצא כי הוא ניתן ללא תמורה. טענה זו נתמכה בראיות חותכות להמחאת הזכות, עליהן חתום ד"ר ג'עברי. כמו כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי מדובר בחוזה מותנה, הקובע כי ההחזר מותנה בקבלת כספים מתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, דבר שלא התרחש בעת הגשת התביעה. לפיכך, ד"ר ג'עברי לא היה רשאי לדרוש פירעון. בנוסף, טענת הנתבעים בדבר כפייה או עושק נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות ללחץ כבד שיפסול את החתימה על שטר המכר. בית המשפט הדגיש כי ילנה לא חויבה לשלם פעמיים וכי הסכם שכר הטרחה קבע כי היא תחזיר את הכסף לד"ר ג'עברי. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לד"ר ג'עברי לשלם הוצאות ושכר טרחה לשני הנתבעים, בסך כולל של 1600 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, עם הוראה המאפשרת להם להגיש בקשה לחופשה כדי לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום.