ת"א 17953-01-18

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתמודד עם תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד קופת חולים מאוחדת, בגין איחור באבחון מחלת קושינג אצל המנוח, אשר לטענת התובעת הובילה לפטירתו. קופת החולים, בכינוי "המודיעה", שלחה הודעת צד שלישי נגד מדינת ישראל – משרד הבריאות, בטענה כי בתי החולים הממשלתיים (שיבא, בני ציון ורמב"ם) כשלו באבחון המחלה. **הסדר פשרה חלקי:** התובעת וקופת החולים הגיעו להסדר פשרה חלקי, במסגרתו קופת החולים תשלם לתובעים סך של 4,800,000 ש"ח. בנוסף, הושגה הסכמה עם מכון מור, לפיה קופת החולים תישא ב-94% מהסכום (4,512,000 ש"ח), ומכון מור ישא ביתרה. למרות הפשרה החלקית, נדרש בית המשפט להכריע בסוגיית האחריות או חלוקת האחריות שבין קופת החולים (המודיעה) לבין בית החולים רמב"ם (צד ג'). **רקע עובדתי מרכזי:** המנוח, שסבל ממחלות רקע, החל לפתח תסמינים הקשורים למחלת קושינג, כמו היפוקלמיה (רמת אשלגן נמוכה בדם), בצקות, וחולשת שרירים. התובעת טוענת כי קופת החולים, ובפרט רופא המשפחה, התרשלו באי אבחון המחלה במשך תקופה ממושכת, למרות הפניות ונתונים מחשידים. קופת החולים, מצידה, טוענת כי האחריות מוטלת על בית החולים רמב"ם, אשר טיפל במנוח בשלבי המחלה המתקדמים. **טענות קופת החולים (המודיעה) נגד בית החולים רמב"ם:** * **רשלנות באבחון מחלת קושינג:** נטען כי צוות בית החולים רמב"ם, החל מיום 17.8.15, התרשל באבחון מחלת הקושינג, למרות שהמנוח הציג תסמינים מחשידים. * **מחדלים:** היעדר התייחסות לממצאים קליניים, אי נטילת אנמנזה מפורטת, והיעדר עיון בתיק הרפואי במערכת "אופק". * **טיפול שגוי:** הטיפול בסטרואידים, אשר ניתן למרות רמות קורטיזול גבוהות, החמיר את מצבו של המנוח וקיצר את חייו. * **פענוח שגוי:** פענוח שגוי של בדיקת CT מוח, אשר הוביל לטיפול שגוי ועיכוב באבחון. **טענות בית החולים רמב"ם (צד ג'):** * **דחיית הטענות:** בית החולים טוען כי העניק טיפול בסטנדרטים הגבוהים ביותר. * **אחריות קופת החולים:** האחריות לעיכוב באבחון מוטלת על קופת החולים, אשר כשלה באבחון במשך חודשים רבים, ולא העבירה מידע מהותי לבית החולים. * **התנהלות פרופ' ירניצקי:** פרופ' ירניצקי, נוירולוג, פעל באופן סביר ואגבי את התמחותו, ולא הציג סימנים קלאסיים של קושינג. המנוח לא מסר לו מידע מהותי. * **אשפוז וטיפול:** המנוח הגיע במצב קשה, והצוות ביצע בירור מקיף. הטיפול בסטרואידים ניתן כטיפול ניסיוני למחלת שרירים, ולא החמיר את מצבו. האבחנה של קושינג נעשתה במהירות יחסית לאחר העברתו למחלקה פנימית. * **העדר קשר סיבתי:** גם אבחון מוקדם יותר לא היה מונע את מותו, שכן נדרש זמן לטיפול תרופתי לייצוב לפני ניתוח. **חוות הדעת המרכזיות:** * **ד"ר יאיר סקורניק (מומחה קופ"ח):** בחוות דעת מוקדמת, ד"ר סקורניק טען שאין רשלנות מצד קופת החולים, והאבחון בוצע תוך זמן סביר. בחוות דעת מתוקנת, הוא מצא רשלנות מצד בית החולים בעיכוב האבחון ובמתן טיפול שגוי בסטרואידים. * **פרופ' אדי קרניאלי (מומחה בית חולים):** פרופ' קרניאלי טוען כי בית החולים פעל במקצועיות, והאחריות לעיכוב באבחון מוטלת על קופת החולים. מתן הסטרואידים היה סביר, והאבחנה של קושינג בבית החולים הייתה מהירה. **הכרעת בית המשפט:** 1. **מהות מחלת קושינג:** בית המשפט מפרט את מאפייני מחלת קושינג, נדירותה, והקושי באבחון, במיוחד כאשר התסמינים הראשוניים אינם קלאסיים (כמו במקרה זה – היפוקלמיה וירידה במשקל, במקום עלייה במשקל). 2. **התנהלות פרופ' ירניצקי:** בית המשפט דוחה את טענת קופת החולים כי פרופ' ירניצקי התרשל. נקבע כי האנמנזה שנלקחה הייתה מקיפה, וההתייחסות לבעיה נוירולוגית הייתה סבירה לאור התמונה הקלינית והתמחותו. המנוח לא מסר את כל המידע הרלוונטי, ובהיעדר סימנים קלאסיים, האבחנה המבדלת של מחלת שרירים הייתה סבירה. אי-עיון במערכת "אופק" לא מהווה רשלנות אוטומטית, בהתחשב במגבלות הזמן וההקשר הקליני. 3. **התנהלות הצוות הרפואי בבית החולים לאחר האשפוז:** * **מכתב הפניה חסר:** בית המשפט מדגיש את חסרונותיו הקריטיים של מכתב ההפניה מקופת החולים, אשר לא כלל מידע מהותי כמו תוצאת בדיקת קורטיזול חריגה וממצא היפופיזרי. חסרון מידע זה, ובעיקר העדר המידע על ה-CT בשיבא, הביא לעיכוב ראשוני באבחון. * **פענוח CT:** בית המשפט מכיר בכך שפענוח ה-CT שבוצע בבית החולים לא הזכיר את הממצא ההיפופיזרי, אף על פי שנוירו-רדיולוגית ציינה כי ההיפופיזה "לא נראית תקינה". עם זאת, נטען כי בית החולים אכן הגיע לאבחנה בתוך זמן קצר יחסית לאחר מכן. * **טיפול בסטרואידים:** נקבע כי הטיפול בסטרואידים, שניתן עקב חשד למיוזיטיס, היה סביר בנסיבות העניין ולא החמיר את מצב המנוח, בניגוד לטענות קופת החולים. * **אבחון קושינג:** הובהר כי האבחנה הנכונה של תסמונת קושינג נעשתה תוך שבוע ימים מיום קבלת המנוח לבית החולים, וזהו זמן מהיר יחסית למחלה נדירה זו. 4. **העדר קשר סיבתי:** זהו הלב של פסק הדין. בית המשפט קובע באופן חד משמעי כי **לא הוכח קשר סיבתי** בין התנהלות הצוות הרפואי בבית החולים רמב"ם לבין פטירת המנוח. * **החמצת חלונות הזדמנות:** ההזדמנויות המשמעותיות לאבחון הוחמצו על ידי קופת החולים, עוד לפני הגעת המנוח לבית החולים. * **הידרדרות מהירה:** מצבו של המנוח היה קשה מאוד בעת הגעתו לבית החולים, וההידרדרות הייתה מהירה. * **זמן טיפול:** גם אם האבחון היה מתקצר בשבועיים (בעת הגעתו לבית החולים) או אפילו ב-12 ימים (בעת ביקורו אצל פרופ' ירניצקי), לוח הזמנים לא היה מאפשר לבצע את הניתוח המציל חיים לפני ההתדרדרות הנשימתית והקריטית. * **טיפול במטירפון:** הטיפול במטירפון (תרופה להורדת רמות קורטיזול) החל בזמן סביר, ואף הוקדם יחסית למתווה הטיפול המקובל, אך נדרשו שבועות עד להשפעתו. * **הנסיבות הקודמות:** מצבו של המנוח בעת הגעתו לבית החולים, בשילוב מחלת הקושינג שהייתה קיימת שנים רבות ללא טיפול, הובילו למצבו הסופני, ולא איחור באבחון בבית החולים. **החלטה:** בית המשפט דוחה את הודעת צד ג' של קופת החולים נגד בית החולים רמב"ם. נקבע כי על אף שייתכן שהייתה רשלנות מסוימת מצד הצוות הרפואי בפענוח בדיקת CT, לא הוכח קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין פטירת המנוח. לאור נסיבות העניין, בית המשפט לא מצא לנכון להטיל הוצאות.