בש"א 5531/05

תקציר

מדובר בסכסוך בין חברות פרטיות החוכרות קרקעות ממינהל מקרקעי ישראל לבין שני עובדי מנהל מקרקעי ישראל, מר דוד אמגדי, אדריכל מחוז מרכז, ומר יצחק ישראלי, מנהל מחוז מרכז. החברות הפרטיות ביקשו להקים בית אריזה על הקרקע המוחכרת וטענו כי עובדי רמ"י עיכבו את בקשתם להיתר בנייה שלא לצורך. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המבקשים המשיכו להשתמש במקרקעין למטרות אחרות מאלה שהוסכם עליהן. עוד טענו עובדי רמ"י כי פעולותיהם היו חלק מתהליך קבלת ההחלטות והתבססו על שיקולים ופניות רלוונטיות של גופים ממשלתיים. החברות הפרטיות הגישו בסופו של דבר תביעה בסך 35 מיליון שקל נגד שני עובדי רמ"י, בטענה לחבות אישית וביקשו לחייב את רמ"י לחדש את הסכמי השכירות ביניהם. עם זאת, בית הדין פסק לטובת עובדי רמ"י ודחה את תביעת החברות הפרטיות על הסף. השופט קבע כי הטענה חסרת שחר וכי כוונתן האמיתית של החברות מאחורי התביעה הייתה להפעיל לחץ בלתי לגיטימי על רשות מקרקעי ישראל ועובדיה. השופטת הגדירה את התביעה כניצול לרעה של הליכי בית המשפט וציינה כי היא מיותרת, שכן ניתן לפתור את הסוגיות באמצעות תביעה קיימת שהוגשה נגד רמ"י עצמה. בנוסף, מתחה השופטת ביקורת על חוסר התגובה של החברות הפרטיות לטענות החמורות שהועלו נגדן ועל הימנעותן מלהסביר את נימוקיהן להגשת תביעה אישית נגד עובדי רמ"י. ההחלטה גם פסקה לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל, בצירוף מע"מ, ריבית משפטית והפרשי הצמדה.