רע"א 1332/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על ניהול בית ספר המנוהל על ידי הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בנצרת. השאלה המרכזית היא האם יש לתת צו מניעה זמני שיקבע למי יש זכות לנהל את בית הספר, והאם יש לשמר או לשנות את המצב הקיים. הבישוף ריה, שכיהן בעבר כנשיא מועצת המנהלים, סירב לפנות את משרתו לאחר סיום כהונתו, מה שהוביל לעימות עם הבישוף החדש, דוואני הארבעה עשר, והכנסייה. בית משפט השלום נתן צו מניעה זמני לטובת הכנסייה, והורה לבישוף ריה ולמקורביו להימנע מלהיכנס לבית הספר, לנהל את ענייניו ולבצע עבודות בנייה כלשהן עד להסדרת התביעה העיקרית. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, שאישר את פסק דינו של בית משפט השלום. המבקשים, ובהם הבישוף ריה ואחרים, טענו כי תכליתו של סעד זמני היא לשמור על המצב הקיים, ובתי המשפט לא היו צריכים לשנותו. עוד טענו כי ההחלטה גרמה להם נזק משמעותי והשפיעה על האווירה בבית הספר, וכי היה על השופטת בבית משפט השלום לפסול את עצמה בשל השתייכותה לכנסייה והימצאות גן הילדים של בנה בשטח בית הספר. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, בקובעו כי צו המניעה הזמני שמר על המצב הקיים, וכי קיימים טעמים תקפים להחלטת בית משפט השלום. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי זיקתה של השופטת אינה מצדיקה את פסילתה, והמבקשים לא סיפקו עילות מספיקות לפסילה. לאחר שנכשלו פעמיים, ביקשו המבקשים רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, פסק הדין דוחה את בקשתם, וקובע כי הנושא אינו מצדיק התערבות נוספת שכן הוא אינו מעורר שאלות משפטיות או ציבוריות חדשות. פסק הדין מחזק את תפקידם של צווי מניעה זמניים בשימור או שינוי המצב הקיים, בהתאם לנסיבות. מאחר שטענות המבקשים לא נתמכו בתצהירים, ובתי המשפט מצאו את גרסת המשיבים אמינה יותר, נשמר המצב הקיים כראוי. עוד מודגש בפסק הדין כי המבקשים לא הצדיקו די הצורך את הימנעותם מהעלאת סוגיית הפסילה בשלב מוקדם יותר של ההליך. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור, יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע, נדחתה.