ת"א 1794/95

תקציר

התיק נסוב סביב פרויקט נדל"ן בכפר סבא, במסגרתו רכש התובע, יחד עם רוכשים נוספים, נכס שהיה אמור להיבנות על ידי החברות ש.ה.ל ושולמית. הפרויקט נתמך כספית על ידי בנק הפועלים באמצעות חשבון מיוחד, שהבנק היה אמור לפקח עליו וממנו היה אמור לשחרר כספים ישירות לגופים המעורבים בבנייה, בהתאם להתקדמות הפרויקט. הרוכשים, לרבות התובעת, נדרשו להעביר את כספי הרכישה לחשבון מיוחד זה שבשליטת הבנק. הבנק לא פיקח כראוי על החשבון, מה שהוביל לגירעון משמעותי. היעדר הפיקוח גרם לכך שהכספים לא שימשו אך ורק לפרויקט הבנייה אלא נמשכו גם למטרות אחרות. רשלנות זו מצד הבנק יצרה מצב בו כספי הרוכשים נוהלו באופן כושל והפרויקט סבל מעיכובים משמעותיים. בית המשפט מצא כי לבנק חלה חובת זהירות כלפי הרוכשים, לרבות התובעת, בשל אופי הליווי הפיננסי והמצג שעשה הבנק בנוגע לפיקוח. חובת זהירות זו נבעה מציפיותיהם הסבירות של רוכשים כמו התובעת, אשר סמכו על כך שהפיקוח של הבנק יוודא שנעשה בהם שימוש נאות בכספם. רשלנות הבנק בפיקוח על החשבון הפרה חובת זהירות זו. השופט קבע כי על הבנק לפצות את התובע בגין הנזקים שנבעו מהפרה זו, וסוגיית הנזקים תידון בהליך נפרד. הוצאות התובע ושכר טרחתו בגין ההליך המשפטי היו אמורים להיפסק לו אף הם. ההחלטה מדגישה את אחריותם של הבנקים במצבים כאלה ואת הצורך שלהם להפעיל פיקוח נאות או לפטור עצמם בבירור מאחריות, תוך מתן אזהרות מתאימות לקונים.