ת"א 47794-03-10

תקציר

פסק דין זה דן בשתי מחלוקות עיקריות. ראשית, היא מפרשת סעיף מסוים בחוזה בין מנרב לרשות שדות התעופה בדבר גובה הפיצויים החוזיים שתשלם מנרב לרשות העתיקות בגין איחור של מנרב בהשלמת הקמת טרמינל שדה תעופה. בית המשפט בוחן את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות ומגיע למסקנה כי מועד הסיום על פי החוזה הוא מועד סיום כל עבודותיה של מנרב ולא מועד "ההשלמה המהותית" כפי שנטען על ידי מנרב. בית המשפט מדגיש כי תביעת רשות העתיקות לפיצויי פירוק היא תביעה לפיצויים מוסכמים, ולכן רשות העתיקות אינה נדרשת להוכיח נזקים בפועל. עוד צוין בפסק הדין כי לקביעת מועד ההשלמה אין כל השפעה על זכותה המהותית של רשות העתיקות לפיצויים חלוטים, על סכומם, או על יתר טיעוני ההגנה של מנרב. המחלוקת השנייה נוגעת להתייחסותו של המומחה לשתי התקופות הראשונות שהוזכרו בחוות דעתו ביחס לתביעת מנרב להארכת תקופת ההוצאה לפועל. חוות דעתו של המומחה התבקשה רק ביחס לאילוצים ספציפיים שרשות העתיקות הכירה בהם מתוך האילוצים הרבים המפורטים בתביעת מנרב. עם זאת, המומחה התייחס גם לאירועים ואילוצים שלא היו חלק מאלה שהוכרו על ידי רשות העתיקות. בית המשפט קובע כי המומחה לא חרג מסמכותו בהכנת חוות דעתו בדרך זו, אך לא ניתן לאמץ את קביעותיו בדבר האחריות לשיהוי בשתי התקופות הראשונות לצורך שמיעת תביעת הפיצויים המוסכמים של רשות העתיקות, שכן המומחה לא היה מוסמך לתת חוות דעת בנושא זה ותביעת הנזיקין של רשות העתיקות חורגת מ-39 האילוצים שהתבקש המומחה לבחון.