ת"א 42753-03-16

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב הבעלות על שני דונם של קרקע בתל אביב, בפרט גוש 6610, חלקה 1, והפיצויים המגיעים להם בגין הפקעה על ידי מדינת ישראל. הבעלים המקורי, יהודה דנון, מכר את הקרקע המדוברת למוסא דניאל בשנת 1972, אך הודעות ההפקעה הסתיימו רק בשנת 1973. שאלת המפתח היא האם מכירתו של דנון לדניאל כללה את הזכות לקבל פיצויי הפקעה בגין הקרקע שהופקעה. יורשיו של יהודה דנון, שנפטר בשנת 1980, טוענים כי הם זכאים לפיצוי זה. עם זאת, הראיות שהוצגו מובילות את בית המשפט למסקנה כי דנון אכן מכר את כל זכויותיו, לרבות פיצויי ההפקעה, לדניאל בהסכם המכר משנת 1972. ראשית, במכירה צוין במפורש כי דנון מוכרת שני דונם וכי הנכס יועבר חופשי מכל שעבודים או זכויות צד ג'. שנית, ממצבה המשתמע של המכירה עולה כי כל הזכויות הועברו לקונה, מה גם שדנון היה מודע להפקעה הצפויה ולא שמר לעצמו זכויות. שלישית, התנהגותם של שני הצדדים לאחר המכירה, לרבות עורך דינם המשותף, מצביעה על כך שהזכות לפיצוי הוקנתה לדניאל. הדבר נתמך עוד יותר על ידי העובדה שדניאל העביר זכות זו לעיריית תל אביב בשנת 1977. בנוסף, כוונת הקונה והמוכר התיישרה עם פרשנות זו, שכן דניאל נזקק לקרקע לבניית מלון מנדרין והיה עליו להקצות קרקע לצורכי ציבור. בית המשפט בוחן גם את מחיר המכירה, שהיה סביר בהתחשב בשווי השוק של הנכס באותה עת, ומגיע למסקנה כי הוא השתרע על כל שני הדונמים. לבסוף, היעדר תביעתו של דנון לפיצויי הפקעה במהלך חייו תומך בטענה כי מכר את כל זכויותיו. משכך, פוסק בית המשפט לטובת הנתבע, דוחה את תביעת יורשי דנון, ומורה להם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, בסך 20,000 ₪.