המ"ש 13087-02-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה להארכת המועד למשפט בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, המבקש לא סיפק הצדקה משכנעת לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. בעוד שהמבקשים טענו כי לא קיבלו את הדו"ח, נקבע כי שילמו את הדו"ח כבר ביולי 2021, אך הבקשה להארכה הוגשה למעלה משנה לאחר מכן. בית המשפט מצא כי הנימוקים שניתנו לעיכוב לא היו משכנעים. שנית, טענת המבקש כי לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה סותרת את הודאתם בעתירה נפרדת, בה הודו בנהיגה ברכב ובביצוע העבירה. פער זה מעלה חשש לאמינות טענות המבקש ומצביע על היעדר חשש לעיוות דין במקרה זה. בנוסף, תשלום הדו"ח נחשב בדרך כלל כהודאה באשמה, והמבקש לא נקט פעולה מיידית כדי לערער על ההרשעה, מה שתומך עוד יותר בדחיית הבקשה. בית המשפט מדגיש את חשיבות הסופיות בהליכים משפטיים ואת האינטרס הציבורי בעמידה במועדים, במיוחד בהיעדר הצדקות משכנעות.