ת"א 35153-06-14

תקציר

בתביעה כספית היו הנתבעים 1 ו-3 לקוחות הבנק בעלי יתרות עו"ש וחובות בגין הלוואות. נאשם 2 היה ערב להלוואה של נאשם 1. הבנק תבע את נתבע 1 על יתרת חשבונותיו ואת נתבעים 2 ו-3 על סכומים ספציפיים. למרות שלכל הנתבעים ניתנה בתחילה חופשה להתגונן, תצהירה של נאשמת 3 הוסר מאוחר יותר מהתיק בשל היעדרותה מדיון שנקבע. התביעה נגד הנתבעת 3 התקבלה, אפוא, והיא חויבה לשלם 20,090.06 ₪, ביחד ולחוד עם הנתבע 1, בצירוף אגרת בית משפט בסך 250 ₪. באשר לתביעה הכספית נגד הנתבע 2, מצא בית המשפט כי ההלוואה שהוא ערב לה לא נפרעה במלואה. נדחו טענות הנתבע בדבר אי התאמות בחישובי הבנק ובפרשנות הסכם הערבות. נאשם 2 חויב לשלם לבנק 30,000 ₪, בנוסף לסכום הנתבע באמצעות שטר של 12,520 ₪. בית המשפט דחה את טענות הנתבע 2 בדבר מחדל תמורה, חוסר תום לב מצד הבנק והגשת תביעות לא ראויות כנגד הנתבעים 1 ו-2. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים 2 ו-3 חייבים לבנק את הסכומים הנטענים והורה להם לשלם לבנק, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לבנק ניתנה הזכות להגיש פסק דין לחישוב ההצמדה והריבית, ולשני הנתבעים ניתנה זכות ערעור.