ע"ו 34105-05-10

תקציר

הערעור מתייחס להכרעה בשאלה האם המערער, יליד 1943 בלוב, זכאי להטבות לפי חוק נפגעי רדיפות הנאצים (תשי"ז-1957) על סמך הסבל שחווה משפחתו במהלך מלחמת העולם השנייה. התביעה הראשונית הוגשה בשנת 2001 ונדחתה על ידי המשיב בשנת 2002, אך הודעת הדחייה לא נשלחה בדואר רשום כנדרש בחוק, ולכן תקופת הערעור לא החלה. טענת המערער הוכרה מאוחר יותר על ידי ועדת הערר בשנת 2010, החל מחודש אוגוסט 2009, אך המערער ערער על מועד ההכרה. בית המשפט מצא כי טענתו הראשונית של המערער ואמירה שבאה אחריה מספקות עילה מספקת להכרה לפי הוראות "עילת הפחד" ו"הכלל העוברי". מאחר שהחלטת הדחייה לא נמסרה כראוי, היה על הוועדה לשקול את המקרה כאילו הוגש הערר בזמן. זאת ועוד, הנסיבות היו שונות מפסק דין קודם (אמיל בר) שצוטט על ידי המשיב, בו נדחו מספר טענות. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש להכיר במערער ממועד תביעתו הראשונית בחודש מאי 2001, והורה כי תגמולי המערער יחושבו בהתאם. פסק הדין הועבר לעורכי הדין של הצדדים, ותיק המשיב הוחזר לעורך דינם.