רע"א 9852/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת המנהל המיוחד לדחות חלק גדול מתביעת חוב שהגיש מבקש בהליכי פשיטת רגל. המבקש, עובד בחברה בבעלות החייבים, תבע בעבר את החברה בבית הדין לעבודה והשיג פסק דין בסך של כ-3.5 מיליון שקל, שכלל תשלומים שונים כגון פיצויי פיטורים, פיצויי תקופת הודעה מוקדמת ופדיון חגים. המנהל המיוחד, לעומת זאת, אישר למבקש סכום של כ-225 אלף שקל בלבד. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המנהל המיוחד, והמבקש ערער לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון קבע כי צודקים המנהל המיוחד ובית המשפט המחוזי שלא לקבל את פסק דינו של בית הדין לעבודה כבסיס לתביעת החוב, בשל נסיבותיו החריגות של המקרה. פסק הדין לטובת המבקש ניתן ללא דיון מלא משום שהחברה ועדיה לא נכחו בה, ולכן הוא לא ניתן בהליך אדברסרי רגיל. השופט ציין כי תפקידו של המנהל המיוחד הוא לפעול לטובת כלל הנושים, ובמקרה זה, הימנעותם של החייבים מלהתגונן בהליך בבית הדין לעבודה עלולה הייתה לפגוע בנושים אחרים אילו פסק הדין היה מתקבל ככתבו וכלשונו. יתר על כן, מאחר שפסק הדין לא היה תקף בהליכי חדלות הפירעון של החברה, לא יהיה זה עקבי לקבלו בהליכי פשיטת הרגל של הערבים. השופט גם לא מצא כל טעות בכך שהמנהל המיוחד דחה את מרבית טענות המבקש, אשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי, ולפיכך החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. לבסוף, קבע השופט כי אף אחד מהצדדים לא יקבל הוצאות בגין הבקשה.