ע"מ 24270-01-11

תקציר

פסק הדין דן בסיווג תקבולים שקיבל עובד ממעסיק עם סיום העסקתו. בעוד שניתן להניח כי תקבולים כאלה מהווים הכנסה מעבודה, בתי המשפט הכירו באפשרות של רווחי הון. ההבחנה המרכזית נעוצה בזיהוי הגורמים לרווח: ההכנסה השוטפת נובעת מעבודתו הקודמת של העובד או מהשימוש בהונו, ואילו רווחי ההון נובעים מגורמים חיצוניים המובילים לשינויים בזרמי ההכנסות העתידיים מהנכס. רווחי הון חייבים במס בשיעור שונה ומתממשים רק בעת המכירה. פסק הדין מכיר בכך שניתן לסווג תקבולים שהשיג עובד בגין מכירת גורמי הייצור שלו כרווחי הון, ובלבד שהם נובעים מוויתור על זכותו של העובד להשתמש בגורמים האמורים. בהתייחסה לקבלות בגין התחייבויות למניעת תחרות, מדגישה השופטת כי יש לבחון אותן על פי טיבן ומהותן. תקבולים כאמור ייחשבו לרווחי הון אם הם מהווים ויתור על זכותו של העובד להשתמש בגורמי הייצור שלו, כלומר ביכולתו לעבוד בתחום פעילותו. מאפיינים שיש לקחת בחשבון כוללים את יכולתו של העובד להתחרות, אופי ההתחייבות והיקפה, משכה ואופן חישוב סכום התקבול. במקרה הספציפי שלפנינו, השופט מגיע למסקנה כי קבלת סך של 979,188 ₪ על ידי המערערת מהווה רווח הון. ההתחייבות שלא "לעבוד, לייעץ או ליצור קשרים עסקיים עם מתחרים" במשך 24 חודשים מהווה ויתור על זכותו של העובד לעסוק בתחום פעילותו. אופיו התחרותי של השוק, יכולתה של המערערת להתחרות באופן מעשי והמשא ומתן הכספי שהוביל לסכום התקבול תומכים כולם במסקנה זו. לפיכך, התקבול כפוף לשיעור המס על רווחי הון בלבד. לפיכך, השופט פוסק לטובת המערער, מורה על ביטול השומה ופוסק הוצאות בסך 15,000 ₪ שישולמו על ידי המשיב.