רע"פ 4680/08

תקציר

ניתוח משפטי: עקרונות משפטיים: ט. סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "סעיף 85") מעניק לבית המשפט סמכות שיקול דעת להימנע מהטלת מאסר על עבריינים העוברים גמילה מסמים, ובלבד שמתקיימים תנאים מסוימים. המטרה העיקרית היא לאזן בין סיכויי השיקום האישיים לבין האינטרסים הכוללים של ביטחון הציבור. ב. הדרישה מבתי המשפט להתחשב בחומרת העבירות, בהתנהגות עבריינית קודמת ובסיכון הפוטנציאלי לחברה בטרם יפעילו שיקול דעת לפי סעיף 85 משקפת את עקרון המידתיות ואת הצורך בשמירה על האינטרסים הציבוריים. 3. שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 85 אינו מוחלט; היא מוגבלת על ידי שיקולים של הרתעה, חומרת עבירות קודמות והסיכון הנשקף מהעבריין. חידושים משפטיים: א. החלת סעיף 85 על עברייני רכוש סדרתיים: בעוד שבתחילה תוכנן להקל על הטיפול בעברייני סמים, בתי המשפט הרחיבו באופן חדשני את יישומו לעברייני רכוש חוזרים עם עבר פלילי חמור, תוך הדגשת חשיבות השיקום אך גם איזון בינו לבין ביטחון הציבור. 2. שילוב שיקום עם ביטחון הציבור: הפסיקה מדגימה גישה מורכבת לפיה מאמצי השיקום וחומרת העבירות החוזרות ונשנות מוצבים זה לצד זה, ומציגה התפתחות של סטנדרטים משפטיים לקראת ראייה הוליסטית של ניהול עבריינים. ניתוח: העותר טוען כי סירובו של בית המשפט קמא להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 85 מהווה החלטה בלתי סבירה למרות מאמצי השיקום המוצלחים שנקט המבקש. ליבת טענה זו תלויה בעקרונות המגולמים בסעיף 85, ובמיוחד בתנאים שבהם ניתן להימנע ממאסר, והאם תנאים אלה מתקיימים. בתי המשפט הזהירו כי הפעלת שיקול הדעת לפי סעיף 85 תלויה במידה רבה באופי העבירות ובעברו הפלילי של העבריין. כפי שנקבע בפסיקה, ובמיוחד בע"א 5068/98 סימן טוב ואח', חומרת העבירות החוזרות ונשנות וההתנהגות העבריינית המתמשכת מפחיתות את הסיכוי להחיל את סעיף 85 בחיוב. העיקרון נעוץ בהכרה כי שיקום לבדו אינו יכול לגבור על שיקולי הרתעה וביטחון הציבור כאשר אדם מפגין נטייה מתמשכת לעבירות רכוש חמורות. במקרה הנוכחי, ההיסטוריה של המבקש – המאופיינת בביצוע כמעט יומיומי של עבירות רכוש חמורות, גם בעודו תלוי ועומד בעונש מותנה – מצביעה על דפוס מתמשך של התנהגות פלילית המהווה סיכון משמעותי לציבור. החלטת בית המשפט לערעורים להטיל עונש מאסר של 12 חודשים, בתוספת עונשי מאסר חופפים על תנאי, עולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו האינטרס של המדינה בהרתעה ובהגנה חברתית חייב לקבל עדיפות על פני שיקולי שיקום כאשר התנהגותו של העבריין מעידה על סיכון גבוה לחזרה לפשע. נימוקיו של בית המשפט כי "שיקום אינו חזות הכל" מדגיש חידוש משפטי חיוני: ההכרה בכך שמאמצי השיקום, למרות חשיבותם, אינם מצדיקים באופן אוטומטי סעד לפי סעיף 85 כאשר ביטחון הציבור נותר בסכנה. גישה זו משקפת איזון מתוחכם, המדגיש כי שיקול הדעת המשפטי חייב לשרת את התכלית הרחבה יותר של צדק וביטחון חברתי. מסקנה: ערכאת הערעור הפעילה כראוי את שיקול דעתה כשדחתה את בקשת המבקש לפי סעיף 85, בהתחשב בחומרת העבירות החוזרות ונשנות שלו, בהתנהגות העבריינית המתמשכת למרות הקלות קודמות, ובצורך המוכר בהרתעה. פסק הדין עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים הנותנים עדיפות לביטחון הציבור בהקשר של שיקום ומדגים את ההלכה המתפתחת המרחיבה בזהירות את תחולתו של סעיף 85 למקרים מורכבים שבהם אינטרס ציבורי מצדיק ריסון כזה.