סע"ש 55006-09-16

תקציר

המקרה סובב סביב עובדת שהסכימה לחתום על כתב ויתור עבור מעסיקה כתנאי לקבלת זכויות פרישה על פי הסכם קיבוצי. העובד גם הגיש תביעה נפרדת נגד המעסיק שנתיים קודם לכן, שהייתה עדיין מתנהלת. המחלוקת נגעה לשאלה האם כתב הוויתור כולל את התביעה הקיימת. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב בכך שדרשה מהעובדת לוותר על תביעתה הקיימת – שנבעה מהפחתה שלא כדין בשכרה – כתנאי לקבלת קצבת פרישה. בעקבות זאת פסק בית הדין לטובת העובדת והורה למעסיק להעניק לה את מלוא קצבת הפרישה בסך 218,446 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.2016. בנוסף, בית הדין מצא פגמים בהליך הפיטורים של המעסיק, לרבות חוסר בהירות וחוסר רגישות, אך מאחר שהעובדת קיבלה את הטבות הפרישה שביקשה, בית הדין לא ראה סיבה לפסוק פיצויים נוספים בגין הפיטורים הפגומים. העובד נחשב כמי שפרש מרצון. לבסוף חויב המעסיק לשלם לעובד הוצאות בסך 20,000 ₪.