ב"ל 13139-11-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות המקרה:** התובע, סימחו דז'ורייב, תבע הכרה בליקוי שמיעה (הכולל טינטון) כפגיעה בעבודה או מחלת מקצוע, עקב חשיפה לרעש בעבודתו, בהתאם לסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי. תביעתו נדחתה תחילה, אך בית הדין הארצי הורה על מינוי מומחה נוסף. המומחה, ד"ר ארז בנדט, קבע כי קיים קשר סיבתי בין חשיפת התובע לרעש לליקוי השמיעה, אך בתחילה קבע כי התובע אינו עומד בתנאי הסף הקבוע בחוק, הדורש ירידה של לפחות 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור. **התפתחות ההליך וחוות הדעת:** 1. **חוות דעת ראשונית של ד"ר בנדט:** קבעה קשר סיבתי בין הרעש לליקוי השמיעה, אך לא עמידה בתנאי הסף של 20 דציבל. המומחה הסתמך על כלל בדיקות השמיעה שבוצעו עד לפרישתו של התובע, וקבע כי רק בשתיים מתוך שבע בדיקות רלוונטיות חלה ירידה כאמור, כאשר אחת מהן בוצעה כשנה וחצי לאחר סיום העבודה. 2. **שאלות הבהרה מטעם התובע:** התובע הגיש שאלות הבהרה רבות למומחה, שנגעו לסתירות לכאורה בחוות הדעת, להעדפת בדיקות מסוימות על פני אחרות, ולעיתוי ביצוען ביחס למועד סיום החשיפה לרעש. 3. **מענה המומחה לשאלות ההבהרה (סבב ראשון):** תשובותיו של ד"ר בנדט היו מעורפלות בחלקן, והעלו תהיות לגבי מועד סיום העסקתו של התובע. המומחה אף הביע ביקורת אישית על החקיקה של סעיף 84א'. 4. **הודעת הנתבע לגבי מועד סיום העבודה:** הנתבע ציין כי התובע סיים לעבוד ברעש מזיק בנובמבר 2014 (טעות, כפי שהתברר בהמשך). 5. **שאלות הבהרה נוספות (סבב שני):** לאור אי-הבהירות, בית הדין הפנה שאלות הבהרה נוספות למומחה, המתמקדות שוב באמינות ורלוונטיות של בדיקות השמיעה השונות, במיוחד לאור פסיקות קודמות של בית הדין הארצי. 6. **מענה המומחה לשאלות ההבהרה (סבב שני):** במענה לשאלות אלו, התפתח תפנית משמעותית. המומחה, ד"ר בנדט, לאחר בחינה מחודשת והתייחסות להלכה הפסוקה, **חזר בו מקביעתו הראשונית** וקבע כי התובע **כן עומד בתנאי סעיף 84א'(א)(2)**. הוא הסביר כי: * בדיקת השמיעה מיום 1.2.2015 (כ-3 חודשים לאחר סיום עבודתו) עומדת בתנאי הסף. * בדיקת השמיעה מיום 16.5.2016 (כ-1.5 שנים לאחר סיום העבודה) גם היא עומדת בתנאי הסף. * לעומת זאת, בדיקת השמיעה ממכון "קולות" מיום 19.11.2015 (כשנה לאחר סיום העבודה) אינה עומדת בתנאי הסף, ולדעתו היא "טובה מדי" (כלומר, מעידה על שמיעה טובה יותר מהמציאות). * הוא מצא סתירות בבדיקות שבוצעו בסמוך לסיום העבודה, אך נוטה להעדיף את בדיקת ה-1.2.2015 "למען הצדק". * הוא מודה בקיום מצב "מבלבל וסותר" בשל התוצאות הסותרות של הבדיקות. * הוא מצהיר בבירור: "אין לי ספק שהתובע סובל מ-HINL [פגיעת שמיעה תעסוקתית]. קבעתי קשר סיבתי ברור. ... ולכן אני נוטה ל'בית הלל' ולהעדיף, למען הצדק, את בדיקת השמיעה מיום 1.2.2015 לעומת הבדיקה מיום 23.9.2014 כזו שמשקפת בקירוב הכי טוב את שמיעתו של התובע בעת סיום עבודתו". 7. **תיקון טעות קולמוס:** התבררה טעות קולמוס לגבי מועד סיום העסקתו של התובע בחשיפה לרעש, כאשר המועד הנכון הוא 11/2014. 8. **סיכומי הצדדים:** התובע טען כי המומחה קבע קשר סיבתי ברור ועמידה בתנאי הסף, וכי יש להעדיף את בדיקותיו המאוחרות והעקביות. הנתבע טען שיש לדבוק בקביעות הראשוניות של המומחה, ולא לסטות מהן "למען הצדק" על סמך קביעה "מבלבלת". **הכרעת בית הדין:** בית הדין קיבל את התביעה. נימוקי ההכרעה, תוך התמקדות בעקרונות וחידושים: * **עקרון "המומחה כמקור ידע" (אורים ותומים):** בית הדין הדגיש כי חוות דעת המומחה שמונה על ידו היא המקור העיקרי למידע הרפואי, וכי הוא יסמוך עליה אלא אם קיימת הצדקה חריגה לפסילתה. * **העדפת חוות דעת לטובת המבוטח:** במצב בו קיימות חוות דעת סותרות או התפתחויות לאורך ההליך (כפי שקרה כאן, כאשר המומחה חזר בו מקביעתו הראשונית), קבע בית הדין, בהתאם להלכה הפסוקה (ר' עב"ל 51152-12-12 המוסד לביטוח לאומי- מדר), כי יש להעדיף את חוות הדעת שהיא לטובת המבוטח. חוות הדעתו המאוחרת של ד"ר בנדט, אשר שינתה את מסקנתו הראשונית והכירה בעמידה בתנאי הסף, עמדה בקריטריון זה. * **התמודדות עם בדיקות שמיעה סותרות:** ההליך הדגיש את הקושי בהתמודדות עם מקרים בהם בדיקות שמיעה מרובות מניבות תוצאות סותרות. בית הדין, בהסתמך על פסיקות קודמות (עב"ל 188/08 דוד אלון, עב"ל 414/09 רבאח חג'וג'), בחן את הכללים להעדפת בדיקות: * **העדפת הבדיקה הטובה יותר:** כאשר ישנן בדיקות סותרות בעלות מהימנות דומה, יש להעדיף את הבדיקה הטובה יותר (כלל "הבדיקה הטובה ביותר"). * **העדפת הבדיקה העדכנית יותר:** במקרים של החמרה במצב השמיעה, יש להעדיף את הבדיקה העדכנית יותר, גם אם בדיקה קודמת הייתה "טובה יותר". * **העדפת בדיקה המקיימת את תנאי הסף:** כלל מנחה מרכזי הוא העדפת בדיקה אשר תוצאותיה מעידות על עמידה במבחן הסף הנדרש, על פני בדיקה שאינה מעידה על כך, במיוחד כאשר המבחן הוא טכני ופורמלי. * **"למען הצדק" ו"בית הלל":** התפתחות משפטית ורפואית מעניינת בפסק הדין היא כאשר המומחה, לאחר תחקור מעמיק ושאלות הבהרה, משנה את עמדתו המקורית "למען הצדק", תוך שהוא מכיר במצב "מבלבל" ונוטה לפרשנות מקלה ("בית הלל") לטובת המבוטח. זהו ביטוי לכך שהליך משפטי אינו רק יישום מכני של כללים, אלא גם חיפוש אחר צדק, כאשר המומחה, כ"אורים ותומים", משמש ככלי מרכזי בהשגת מטרה זו. * **קשר סיבתי חלקי:** בית הדין חזר על ההלכה הקיימת לפיה אין צורך בהוכחת קשר סיבתי מלא בין ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש, ודי בקשר סיבתי חלקי. עם זאת, צוין כי התכלית החוקית מחייבת לבחון כבר בשלב זה את מידת הקשר של הפגיעה לעבודה. * **חידוש משפטי/פרקטי:** עצם העובדה שמומחה מגיע למסקנה שונה לאחר שהוגשו לו שאלות הבהרה רבות, תוך שהוא מודה בקיום אי-התאמות וסתירות, ומחליט לשנות את חוות דעתו הראשונית, מדגישה את החשיבות של תפקיד עורכי הדין בתחקור המומחים והצגת שאלות מורכבות המעוררות את המומחה לבחינה מחודשת. במקרה זה, הליך ההבהרות היה קריטי להשגת תוצאה שונה. **התוצאה:** בית הדין קיבל את תביעתו של התובע, וקבע כי ליקוי השמיעה שלו עומד בתנאי סעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי. הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.