ת"צ 13233-12-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים המופיעים בה, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ת"צ 13233-12-18 רום ואח' נ' Viatris ואח'** ההחלטה הנדונה עוסקת בשתי בקשות לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, שהוגשו על ידי Mylan N.V. (להלן: "מיילן") ו-Mylan Laboratories Ltd. (להלן: "MLL") במסגרת תובענה ייצוגית. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים העולים מההחלטה, ובפרט בתחום ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, דיני התובענות הייצוגיות, דיני חברות, ודיני נזיקין. **1. עקרונות כלליים בדבר המצאה מחוץ לתחום השיפוט** ההחלטה מציגה סקירה מפורטת של התנאים הנדרשים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). התנאים העיקריים שפורטו הם: * **קיומה של עילת המצאה:** יש להוכיח כי מתקיימת אחת מהחלופות המנויות בתקנה 500 לתקנות, וכי לתובע יש "תביעה הראויה לטיעון". נטל זה אינו כבד. * **קיומה של עילת תביעה טובה:** יש להראות כי מתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה, וכי אין מדובר בתביעת סרק. גם נטל זה אינו כבד. * **נאותות הפורום הישראלי:** יש לשכנע כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בהליך. ההחלטה מדגישה כי במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה, נבחנת שאלת מתן ההיתר מחדש (דה נובו), והנטל להוכיח את התקיימות התנאים מוטל על מבקש ההיתר. **2. תחולת הדין החל (Choice of Law) והשפעתה על דיון בהמצאה** אחד הסעיפים המרכזיים בהחלטה (סעיף 16) עוסק בשאלת הדין החל על המקרה, ובפרט ביחס לטענת המשיבות הזרות כי יש להחיל את הדין ההודי. בית המשפט מבהיר כי שאלת הדין החל עשויה להיות בעלת נפקות לשאלה האם התובע הראה "עילת תביעה טובה". * **עקרון "מקום ביצוע העוולה" (Lex Loci Delicti):** ההחלטה מצביעה על הכלל המשפטי לפיו, כאשר עוסקים בדיני נזיקין, הדין החל הוא לרוב "דין מקום ביצוע העוולה". * **התפתחות בפסיקה – "מקום קרות הנזק" (Lex Loci Damni):** ההחלטה מציגה התפתחות בפסיקה, המכירה בכך שפרשנות הכלל עברה שינוי, ומתייחסת גם ל"מקום קרות הנזק" ול"מקום התרחשותה של העוולה" כאלמנטים משמעותיים בקביעת הדין החל. * **מורכבות ודחיית הכרעה:** ההחלטה מאמצת גישה זהירה, לפיה במקרים בהם קביעת הדין החל כרוכה בבירורים עובדתיים מורכבים או בליבון סוגיות משפטיות תקדימיות, יש להותיר את ההכרעה לשלבים מתקדמים יותר של ההליך, ולהסתפק בשלב זה בבחינת השאלה האם קיימת "שאלה רצינית" בדבר תחולת הדין הישראלי. במקרה הנדון, בהינתן שמקום קריסת הנזק הוא ישראל, בית המשפט קובע כי הדין הישראלי עשוי לחול, ומותיר את ההכרעה הסופית להמשך ההליך. **3. תובענות ייצוגיות – פרט 1 לתוספת השנייה לחוק** חלק משמעותי מההחלטה (סעיפים 15, 17) עוסק בבחינת התאמתו של המקרה לסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ובפרט לפרט 1 לתוספת השנייה לחוק, הנוגע לתביעות נגד "עוסק" בקשר לענין שבינו לבין לקוח. * **הגדרת "עוסק" והרחבתה:** ההחלטה מדגישה כי הגדרת "עוסק" בחוק הגנת הצרכן, אליה מפנה פרט 1, כוללת במפורש גם "יצרן". הדבר מרחיב את תחולת פרט 1 גם לתובענות ייצוגיות נגד יצרנים, גם אם לא מכרו את הסחורה ישירות לצרכן. * **חידוש משפטי – יצרן של רכיב:** בית המשפט מתמודד עם שאלה מורכבת וחדשנית לכאורה: האם פרט 1 חל גם על "יצרן של רכיב" במוצר הסופי, ולא רק על יצרן המוצר הסופי עצמו. ההחלטה מציינת את הטיעונים לשני הכיוונים: האחד, פתיחת שער רחב מדי והקשר המרוחק בין יצרן הרכיב ללקוח; והשני, ההגיון שבייחוס אחריות ליצרן הרכיב, בפרט כאשר הרכיב פגום באופן מהותי, וניתן ללמוד מכך גם מחוק האחריות למוצרים פגומים. * **דחיית הכרעה בשלב המקדמי:** בית המשפט, בהתאם לגישה הפסיקתית, מותיר את ההכרעה בשאלה זו להמשך ההליך, תוך שהוא מציין כי ההכרעה עשויה להיות כרוכה בבירורים עובדתיים (למשל, מידת מרכזיותו של חומר הגלם במוצר הסופי). **4. דיני חברות – "שתיים שהן אחת" ואחריות חברת אם** ההחלטה דנה באריכות (סעיף 18) בטענת המבקשים כי מיילן ו-MLL הן "שתיים שהן אחת", וכי יש לראות את פעולותיהן ומחדליהן כפעולות ומחדלים של גוף אחד. * **השלכות "הפרדה תאגידית":** בית המשפט מכיר בכך שהמהלך של ייחוס אחריות לחברת אם למעשי חברת בת מעורר שאלות נכבדות, וכי הדבר יכול להיות מורכב, בפרט כאשר מדובר בהמצאה מחוץ לתחום. * **הבחנה בין הליך המצאה להליך עיקרי:** ההחלטה קובעת כי, בדומה לפסיקה קודמת, גם בנוגע לסוגיית אחריות חברת האם, השלב המתאים לבירור מעמיק הוא ההליך העיקרי, ולא שלב ההמצאה. * **שיקולים נוספים:** עם זאת, בית המשפט אינו שולל לחלוטין את האפשרות להחיל את המסקנות על שלב ההמצאה, במיוחד כאשר קיימים רמזים ל"שתיים שהן אחת" (כמו פרסומים באתר האינטרנט של מיילן המציגים את MLL כחלק ממנה), וכן כאשר עולה טענה לאחריות נזיקית אישית של מיילן, שאינה תלויה בהכרח בהרמת מסך ההתאגדות. כמו כן, העובדה ש-MLL בחרה שלא לתמוך את בקשת הביטול בתצהיר, והעדויות בחקירה נגדית, משמשים כבסיס ראשוני לקשר בין החברות. **5. עילות תביעה – רשלנות** בית המשפט בוחן את קיומה של עילת תביעה טובה (סעיף 17), ובפרט מתמקד בעילת הרשלנות. * **הפרת חובת זהירות:** ההחלטה מזהה טיעונים בבקשה המתוקנת המצביעים על הפרת חובת הזהירות מצד המשיבות הזרות, אשר ייצרו ושיווקו מוצר המכיל חומר מסרטן. * **רלוונטיות למומחיות:** בית המשפט מתייחס לחוות הדעת המצורפות לבקשה, ומציין כי הן מספקות בסיס ראשוני לטענות בדבר רשלנות ביצירת חומר הגלם. **6. עילת המצאה – תקנה 500(7א) ו-500(10)** בית המשפט מפרט מדוע לשיטתו מתקיימות עילות המצאה מכוח תקנה 500(7א) ו-500(10) לתקנות. * **תקנה 500(7א) – נזק שנגרם בישראל:** בית המשפט מפרש את המונח "מוצר" בתקנה זו באופן רחב, כך שיכלול גם "חומר גלם" המשמש לייצור המוצר הסופי. כמו כן, הוא סבור שקיימת ציפייה סבירה לקרות נזק בישראל, שכן חומר הגלם שווק לישראל והתרופות יוצרו ונמכרו בה. * **תקנה 500(10) – בעל דין דרוש/נכון:** בית המשפט קובע כי קיימת סבירות גבוהה שניתן היה לצרף את המשיבות הזרות לנתבעים אחרים (המשיבות 2 ו-3) באותו הליך, אילו היו אלו תושבות ישראל. הדבר נשען על קיומן של שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות, ועל כך שהתביעה הוגשה כהלכה נגד הנתבעים המקומיים. **7. נאותות הפורום הישראלי** ההחלטה עוסקת בטענת המשיבות הזרות כי הפורום הישראלי אינו נאות. * **מבחן מירב הזיקות:** בית המשפט סוקר את המבחנים לקביעת נאותות הפורום, ובפרט את "מבחן מירב הזיקות", הכולל שיקולים כגון מקום התרחשות האירועים, מקום מושב הצדדים, מיקום הראיות והעדים, והדין החל. * **התמקדות בנזק בישראל:** בית המשפט נותן משקל משמעותי לכך שהנזק הנטען נגרם בישראל, לנפגעים יש זיקה לישראל, וכי ענייני בריאות הציבור בישראל מעלים אינטרס אמיתי לבירור התביעה בישראל. * **הכרה בזיקה העקיפה:** בית המשפט מכיר בכך שהזיקה של המשיבות הזרות לישראל היא עקיפה (שכן לא מכרו את חומר הגלם ישירות), אך סבור כי עוצמת הציפייה הסבירה להתדיין בישראל, בשים לב לעובדה שחומר הגלם שווק לישראל, עדיין מקימה את הדרישה לנאותות הפורום. **סיכום וחידושים משפטיים:** ההחלטה מדגימה את עקרונות דיני ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט, ומתמודדת עם סוגיות מורכבות הנוגעות לתובענות ייצוגיות הכוללות נתבעים זרים. החידושים המשפטיים הבולטים בהחלטה כוללים: 1. **הרחבת תחולת פרט 1 לתוספת השנייה:** הדיון בשאלה האם פרט 1 חל גם על "יצרן של רכיב" במוצר הסופי, מעבר ליצרן המוצר הסופי עצמו, מהווה התמודדות עם סוגיה שהפסיקה טרם הכריעה בה באופן מפורש. בית המשפט, בגישה זהירה, מותיר את ההכרעה לשלב מאוחר יותר, תוך שהוא מכיר בהיגיון שבדבר. 2. **החלת עקרונות "שתיים שהן אחת" בשלב ההמצאה:** ההחלטה מראה כיצד ניתן, במקרים מסוימים, לייחס אחריות לחברת אם (מיילן) בגין פעולות חברת הבת (MLL) כבר בשלב ההמצאה, גם אם באופן ראשוני, תוך התבססות על מצגים תאגידיים והעדר הכחשה משמעותית. 3. **גמישות ביישום כללי ברירת הדין:** ההחלטה מציגה את ההתפתחות בפסיקה בדבר קביעת הדין החל, תוך הדגשת החשיבות של "מקום קרות הנזק" וגמישות בקביעת הדין החל, במיוחד בעוולות חוצות גבולות. 4. **חיזוק נאותות הפורום הישראלי:** ההחלטה מדגימה כיצד, למרות הזיקה העקיפה של הנתבע הזר, ניתן לבסס את נאותות הפורום הישראלי, במיוחד כאשר הנזק נגרם בישראל, יש נפגעים ישראלים, וקיימת ציפייה סבירה להתדיין בישראל. בסופו של דבר, ההחלטה דוחה את בקשות הביטול, ומאפשרת את המשך ההליך הייצוגי, תוך הדגשת העקרונות המשפטיים שהנחו את בית המשפט ואת הדרכים בהן הותרו שאלות מורכבות אלו.