עמ"נ 54772-06-22

תקציר

הערעור נדחה על ידי בית המשפט, תוך שהוא מדגיש כי המערערת ניסתה לפרש מחדש את החוק כך שיתאים לטענותיה, תוך התעלמות מההחרגות הברורות הקבועות בחוק הסיוע. עיקר הפרשה נסובה סביב הזכאות למענקים במסגרת מאמצי הסיוע הכלכלי של מגפת הקורונה, והתמקדה במיוחד בהחרגת גופים המעורבים ב"עבודה ממושכת" או במכירת נדל"ן מקבלת מענקים. חרף שהכיר בפגמים שנפלו בהתנהלות המשיב, ובראשם עיכובים מנהליים, אישר בית המשפט את דחיית בקשת המענק של המערערת. נקבע כי פעילותה העסקית של המערערת נופלת בבירור תחת החרגות אלה. הדוחות הכספיים של המערערת אישרו כי הם החילו את סעיף 8א לפקודת מס הכנסה, המתייחס לעבודה ממושכת מעל שנה. למרות שהמערערים טענו נגד תחולתו של חריג זה, בית המשפט מצא את שיטות הדיווח שלהם תואמות את סעיף 8א, ובכך פסל אותם מלהיות זכאים למענק. יתר על כן, למרות העיכובים המינהליים, קבע בית המשפט כי עיכובים אלה אינם מצדיקים באופן אוטומטי מתן אישור, וציין כי כוונת המחוקק אינה תומכת בתוצאות אלה של עיכובים. בית המשפט ציין גם פרקטיקות חקיקה שיטתיות בנוגע למועדים, המצביעות על בחירה מודעת של המחוקק שלא לחייב אישור אוטומטי בשל עיכובים. נדחו טענותיה הנוספות של המערערת בדבר פגיעה אפשרית בזכויות יסוד וליקויי הנמקה, ובכך חיזקו את הטענה כי הקריטריונים החקיקתיים להקצאת מענקים בתקופת הקורונה, אף שהיו מחמירים, לא היו שרירותיים ואינם בלתי מידתיים מבחינה חוקתית. בית המשפט הטיל על המערער קנס הוצאות בגין הערעור שנדחה, אם כי הוא הוקל בשל השיהוי הפרוצדורלי של המשיב והשיח המשפטי המתמשך בערעורים הנוגעים בדבר.