ת"א 19929-03-12

תקציר

הסכסוך בין זידאן לבנק נסוב סביב סירוב הבנק לפרוע שני שיקים שנמשכו על חשבונו, בשל "כיסוי לא מספיק" לכאורה. בעת הסירוב הייתה בחשבון יתרה שהייתה אמורה לאפשר את פירעון השיקים. הבנק נימק את התנהלותו בכך שהחשבון היה נתון בהליכים משפטיים, ולכן הייתה לו הזכות לסרב לשיקים ללא הודעה מוקדמת לזידאן. עוד נטען כי בעת הסירוב לא הייתה בחשבון יתרה מספקת, וכי בכל מקרה היא שלחה לזידאן הודעה בשנת 2008 על הגבלת הפעילות בחשבון וביטול זכותו למשוך ממנו כספים. עוד טען הבנק כי סירוב הצ'קים היה מוצדק משום שלזידאן היה חוב כלפיו, שמקורו בהוצאות משפטיות שהוטלו עליו בהליכים קודמים בין הצדדים. בית המשפט קבע כי לבנק אין זכות לסרב לפירעון השיקים. בחשבון הייתה יתרה ממשית שאפשרה את הפירעון, וקיומו של חוב נפרד בתיק ההוצאה לפועל לא הצדיק את התנהלות הבנק. הבנק נדרש גם להודיע לזידאן לפני הסירוב, מה גם שבין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים והחוב שהיה סיבת הסירוב כבר שולם. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת גם על התנהגותו של זידאן, במיוחד בנוגע לצ'ק השני, שכן הוא ידע שהצ'ק הראשון סורב, אך לא נקט צעדים למניעת הישנות הסירוב הזה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבנק ביצע עוולה לפי חוק איסור לשון הרע והורה לו לפצות את זידאן ב-10,000 שקל וכן לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 שקל.